בזיקה לפרשה – מבט אישי על פרשת השבוע

ב”ה

#בזיקהלפרשה, סיימנו מסע מופלא ומרתק אל ספר התורה. מדי שבוע כתבו כאן תושבי גן יבנה על פרשת השבוע מנקודת מבטם. קראנו פרשנויות שונות, מסורתיות וחדשות, דברי תורה מחכימים ומעניינים. כתבו כאן תושבים מכלל אוכלוסיית גן יבנה על גווניה השונים – מורות, רבנים, בעלי עסקים, חזנים, בעלי תפקידים בהנהגת הישוב, מתנדבות ומתנדבים ועוד ועוד.. תודה שזיכיתם אותנו. תודה שלקחתם חלק במסע המופלא הזה. לתושבי גן יבנה – תודה שקראתם, הגבתם והתעניינתם. בקרוב תופק חוברת עם כל הקטעים שנכתבו השנה. מי שמעוניין בעותק – אנא שלחו לנו הודעה.

אנו חוגגים את שמחת תורה ומתחילים בקריאת ספר הספרים מחדש. “שישו ושמחו בשמחת תורה, ותנו כבוד לתורה”. חג שמח!

שלכם, מתנדבי תכנית זיקה.

חותם את המסע עבורנו אלון יפת היקר, על פרשת ‘וזאת הברכה’.

#בזיקהלפרשה, והשבוע על פרשת ‘וזאת הברכה’ כותב לנו אלון יפת, מתנדב בזיקה, בן 52, עצמאי בתחום האירועים, נשוי לאילנה ואב ל-4 ילדים – אור, רון, אביב וסתיו. יליד גן יבנה.

מהי זיקה בשבילך? זיקה היא משהו שמשלים אותי, ממלא אותי באפשרות לתרום, ולעשות דברים מועילים עבור הישוב שלי. בנוסף זיקה הביאה לחיי מעגל של חברים שמתנדבים, נותנים מעצמם, אנשים טובים שעושים טוב.

רגע לפני תחילתה של פרשת “וזאת הברכה” נחזור לפרשה הקודמת “האזינו” שבה משה יודע שלא יזכה להיכנס לארץ ישראל .

לפני מותו משה בוחר לכנס את עם ישראל ולהתריע בפניהם “לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.  מז כִּי לֹא-דָבָר רֵק הוּא, מִכֶּם–כִּי-הוּא, חַיֵּיכֶם; וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה” (דברים ל”ב מ”ו)

באותה הפרשה הקב”ה מצווה על משה לעלות להר העברים, לצפות על ארץ כנען, ארץ ישראל ולמות בהר. – למעשה כאן מסתיים תפקידו של משה החל מהוצאת בני ישראל ממצרים, הולכתם במדבר במשך 40 שנה והנה משה לא יכניסם לארץ המובטחת.

נראה כי משה לא מוכן להשלים עם העובדה וכל שנותר לו הוא להזהיר את עם ישראל לבל ימרו את דברי ה’ – דבר שמשה יודע וצופה כי כך יהיה.

למרות זאת משה בוחר לנצל את ההזדמנות האחרונה שניתנת לו ולברך את העם .ברכות אלו אנו נקרא בשמחת תורה בפרשת “וזאת הברכה”. בקריאת ברכות אלו נראה כי הם היו על פי המאפיינים של כל שבט ושבט.

אם נתבונן היטב בתוכן הברכות ובסדר שלהם נבחין שהן ענייניות ומיועדות לשבטים ערב כניסתם לארץ ישראל ומסודרות מדרום לצפון. לראובן למשל ניתנת הברכה שלא ימותו ממנו הרבה במלחמה – ראובן היה חלוץ ונראה כי משה חשב שראובן זקוק לברכה זו. שבט לוי שאליו משתייך משה, מקבל בברכת ייעודו ותפקידו בעם ישראל זאת על כך שלא השתתפו בחטא המרגלים ובחטא העגל.

בנוסף, בסיום ברכות השבטים משה מברך את כלל עם ישראל כעם אחד : “אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה, מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר-חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ; וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל-בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ” (דברים ל”ג כ”ט)

היום אנו חוגגים את שמחת תורה.  קצת על שמחת תורה ומנהגיה:

חג שמחת תורה כשמו כן הוא – שמחים על התורה שניתנה לנו

חג שמחה תורה נקבע בסיומו של חג סוכות – שמיני עצרת,

בסיום חגי תשרי אנו למעשה מסיימים שנה קודמת ומתחילים שנה חדשה כמו כן מסיימים את קריאת חמישה חומשי תורה בפרשת וזאת הברכה ומיד מתחילים את פרשת “בראשית” ליצור המשכיות. סיימנו לקרוא את התורה כמדי שנה, ומיד מתחילים מבראשית. אנו מצווים בקריאת התורה, אותו הספר, מדי שנה מחדש. מדוע אותם הספרים? מדוע לא להמשיך לקריאה של ספרי הנביאים, הכתובים, המשנה, התלמוד וכד’ למשל? אני חושב שיש כאן מסר יפה וחשוב המאפשר לנו ואף מחייב אותנו מדי שנה לחזור להתחלה, לבריאת העולם, לתקן את דרכינו, לזכור את מצוותינו, לפתוח דף חדש ולהתחיל מבראשית.

מעט מנהגים:

אחד המנהגים הנפוצים ביותר הוא להעלות את כל הציבור לתורה ולכן נקבע שהברכות ייקראו פעמים רבות,

מנהג נוסף הוא להעלות לתורה גם ילדים קטנים שטרם מלאו להם י”ג שנים. מכאן למדים כי התורה שייכת לכלל עם ישראל.

“… לעיני כל ישראל”. כך מסתיימת הפרשה ולמעשה חמישה חומשי תורה. באות  ל’.

מנהג ידוע וחשוב הוא לפתוח ספר תורה בנוסף בפרשת בראשית שהיא הפרשה הראשונה בשבת הקרובה, לסמן את האות ל של ישראל  והאות ב  של בראשית ולבקש : ” לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי ” כך שלוש פעמים.

בברכת שנה טובה, חג שמח וגמר חתימה טובה !!!

412 IMG-20160610-WA0159

 

#בזיקהלפרשה, והשבוע על פרשת ‘האזינו’, כותב לנו אושרי טובי, בן 33 בקרוב, נשוי לזוהר שמלמדת אותי הכרת הטוב בכל יום ויום ואבא לבן ובת קטנים ומדהימים. רכז המחלקה לתרבות במתנ”ס ותרבות יהודית, שמכירים אותה בתור תרבות תורנית (השם שונה לאחרונה על ידי מנהל המחלקה במשרד החינוך).

מהי זיקה בשבילך? זיקה בעיני הם האנשים שמאחורי המחלקה, החל באלו שבצוות המתנ”ס, שהם חבריי לעבודה וחבריי ברמה האישית. וכלה במעגלי המתנדבים, שכולם שותפים שלנו ליצירת תרבות ערכית בישוב. ומשם כוחה של זיקה.

פרשת ‘האזינו’ – חלקה העיקרי של הפרשה הוא שירה, אשר ציווה אלוקים את משה לכתוב.

השירה כוללת דברי צידוק הדין על הצרות שיבואו על ישראל בשל הנטייה שלהם לשכוח את דרך ה’ ולא להכיר טובה. לאחר מכן תזכורות על אהבתו הגדולה של ה’ לעם ישראל ובכל זאת המשכה חוזה שהם ישכחו את זה ושוב יתנהגו לא בדרך ה’. התחזית היא שזה יוביל לפורענויות שה’ יביא עליהם – אך הוא לעולם לא ישמיד אותם והוא ילחם ויושיעם מיד אויביהם.

בסוף הפרשה מסופר על מעמד הקריאה מול העם ודבריו האחרונים של משה לבני ישראל.

כך בקצרה מספרת הפרשה, וכאן נשאלת שאלה גדולה, הרי רוב הפרשה הינה תוכחה על עם ישראל אז איך יכול להיות שהיא נקראת וכתובה כשירה??

הרמב”ם בהלכות תפילה (פרק י”ג הלכה ה’) אומר שקוראים פרשה זו “כדי שיחזרו העם בתשובה” כלומר יש כאן משמעות של תוכחה ורעדה, והרי תוכחה ושירה הם דברים מנוגדים.

ויש כמה סיבות לכך, האחת היא שאם נחזור לפירוט הפרשה נראה שיש מבנה ברור לשירה מכיוון שהיא נפתחת בחסדי השם לעם ישראל, עוברת להפניית העורף של עם ישראל, ממשיכה לכעס של ה’ ולתוצאה של הכעס אך מסיימת בשמחה גדולה של הגאולה השלמה.

דבר נוסף שאישית אהבתי במיוחד, למרות שזו פרשה של תוכחה ומצוות וחוקים, בדיוק כשמשה נפטר ובימינו מתחילה שנה חדשה – מזכירה לנו שירת ‘האזינו’ שהתורה היא ספר חוקים, אבל אין להתייחס אליה כמשהו טכני כמו פקודות  – אלא יש לה נופך רגשי יותר ועמוק, והיא אמורה להעביר ולעורר בנו את הרגש. וזוהי השירה שמשה משאיר לנו.

הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין בספרו “ערוך השולחן”  אומר – תפארת תורתנו היא שהיא כולה שירה וייחודה ותפארתה היא שהקולות שונים זה מזה וזהו עיקר הנעימות. כלומר לכל אחד מאתנו יש קול במקהלה הגדולה הזו.

וכותב החכם רפאל כדיר צבאן זצ””ל (אחד מגודלי חכמי ג’רבה) על הפסוק: “בנים אתם לה’ אלוהיכם לא תתגודדו” (דברים יד’ פסוק א’) – שזהו מוסר בשבילנו שלא לעשות פירוד בין העדות, ספרדים, אשכנזים מרוקאים תוניסאים, וכיוצא בזה. כי זה גורם לשנאת חינם ופירוד לבבות. ולכן כותב הפסוק בהתחלה בנים אתם… לכולנו אב אחד ואל אחד בראנו, אז לא להתגודד – כלומר לא להפוך לאגודות אגודות.

מי יתן ובאווירה של ימים אלו, כשראש השנה וכיפור מאחורינו וסוכות ושמחת תורה לפנינו, ניקח את דברי הרב לליבנו ולא רק בהבדלי עדות אלא בכול הבדל בינינו ונזכור שכולנו בנים של אותו אב ונכבד כל אחד בדרכו שלו והכי חושב שנשמור על האחדות בינינו ולא נהפוך אגודות אגודות.

שנה טובה וגמר חתימה טובה.

שבת שלום!

IMG-20161013-WA0007

#בזיקהלפרשה, והשבוע על פרשת ‘וילך’ כותב תומר עינב, אשר הצטרף אלינו לזיקה עם תחילת השנה, בתחילת חודש אלול, בתור רכז תחום תוכן וחינוך. בא מתוך אהבה לאנשים ושמחה לעסוק בחינוך. מצפה לקראת מפגשים חדשים ורעיונות מעניינים.

מהי זיקה בשבילך? היוזמה הזו של כתיבת בזיקה לפרשה היא לדידי תמציתה של זיקה. היא משלבת את העיקרון של ואהבת לרעך כמוך וקירוב לבבות. הכרת האנשים והמגוון הנפלא שיש בגן יבנה. חיבור חיינו לפרשה ולמסורת, למידה והקשבה.

ולפרשה שלנו, פרשת ‘וילך’. בשבוע הבא אני ביחד עם קבוצת שחקנים, מעלים את ההצגה אנטיגונה בירושלים. בימים שבין כסה לעשור, ימים של חשבון נפש. ובמחזה, שבו אני עולה על הבמה בתור המלך קראון, אני בודק, כמו בחיים, את הדרך בה אני צועד, את מעשי. מכפר על חטאי ומתקן את דרכי.

הממלכה ובראשה קראון עוברים טלטלה עם מותם של המלכים יורשי העצר ומעבר המלכות אל אחיה של המלכה קראון (שאר הבשר הקרוב ביותר שנשאר).

ביסוס השלטון אינו קל כל עיקר. על קראון לבסס את שלטונו ולהצדיק את סמכותו. הוא אינו בנו של המלך הקודם ושלטונו לא עבר עליו בברכת המלך שנפטר בדמי ימיו. קראון חווה משבר נוסף מול העם ובנותיו של אדיפוס המלך כיוון שהסמכתו לא באה לו מהאל (כפי שהיה לקודמיו) ולא מהעם. ואף לא זכה לאותות ומופתים בשלטונו כפי שזכה לאדיפוס המלך.

בפרשתנו, ערב הכניסה לארץ, העם מגיע נטול מנהיגים. אהרן ומרים נפטרו. הכהונה עוברת אל בניו של אהרן ועם מותה של מרים, נגנזת באר מרים שלוותה את העם בדרכו במדבר (ומשה נדרש לדאוג למים לעם). משה אינו מורשה לעבור את הירדן ועל יהושע מוטל להנהיג את העם בכניסתו לארץ.

הסמכתו של יהושע ומעבר ההנהגה נעשה עוד לפני מותו של משה, יהושע במצוות ה’ מחליף את משה אשר הוציא את העם ממצרים באותות ומופתים, חצה איתם את הים והוריד את התורה מהר סיני. הנהגתו של יהושע מתבססת ונקבעת עוד בימיו של משה! יהושע אינו התלמיד הכי טוב שנשאר לאחר מות רבו ועל כן מועברת אליו ההנהגה, יהושע נמצא כמנהיג המתאים ביותר עוד בחייו של משה להכניס את העם לארץ “וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ–כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם:” (דברים לא).

ועל קריאה מעין זו אנו נחזור בסיום קריאת התורה, בפרשה החותמת את התורה, עם סיומה המבורך של יזמת ‘זיקה לפרשה’ – חזק חזק ונתחזק.

שבת שלום!

 

#בזיקהלפרשה , והשבוע על פרשת ‘ניצבים’ כותבת לנו שרית קקון, נשואה לאבי קקון, אמא לשירז, יאיר ושי-לי. מנחה סדנאות צחוק לשמחות, גיבושים, וככלי טיפולי. אם בית בהוסטל לאוטיסטים בוגרים. מתנדבת זיקה בישוב זו השנה השמינית. עוסקת בתחום החינוך הבלתי פורמאלי, עבודה עם ילדים ונוער בסיכון, נוער עבריין מכורים, נשים נפגעות אלימות ואוטיזם.

מהי זיקה בשבילי? זיקה זה בית, זה מה שמייצג אותי – יהדות, ערכיות, אהבת הזולת, קבלת השונה והאחר. משאלתי היא שתשרור בישוב שלנו אהבת חינם, ללא פערים וללא שיפוטיות מיותרת. דרך ארץ קדמה לתורה. אני בת לכהן דוד דאבן הכהן, שיבדל לחיים ארוכים ונחמה דאבן שגידלו אותי וחינכו אותי לאהבת אדם. כל אדם באשר הוא, כל אדם בעצם היותו אדם. כולנו נבראנו בצלם אלוהים וכולנו ילדיו כל אחד והדרך בה הוא מקיים את חייו. היהדות היא ערך עליון בעבורי וזיקה מבחינתי משמרת את היהדות ונוגעת בכולם, ואנחנו מביאים את היהדות על מגש ומקרבים את האנשים. עוסקים בקירוב לבבות יהודיים – הרי אין יותר גרוע מריחוק וניכור.

השבוע אנחנו קוראים את פרשת ‘ניצבים’. הקב”ה נותן לנו בפרשה זו את אפשרות הבחירה. הוא מציג בפנינו את השמיים והארץ, החיים והמוות, הברכה והקללה. ומשאיר אותנו עם המלצה – “ובחרת בחיים”.

אני מאמינה כי אהבת חינם היא בחירה בחיים. בחירה בברכה. אהבת חינם היא מה שאני חולמת. כפי שנכתב בספר תהלים “מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב… סור מרע עשה טוב” – זוהי בחירה בחיים.

אלה הדברים שמנחים אותי בחיים. מצווה גדולה להיות בשמחה.

היכן ששוכן הצחוק, אין מקום לשנאה, לכעס, למרמור. החיוך הוא ראי האדם. כשאתה מחייך, מי שמולך לרוב יחייך גם, רק תמשוך אליך אנשים טובים ומחייכים. ואלה שלא, יתרחקו ממך – תצא מורווח בכל מקרה.

אקשר זאת לימי הסליחות בהם אנו נמצאים. במקום בו נמצאת הסליחה, יש מקום שתיכנס בו אהבה. אהבה מביאה שמחה, צחוק ואת השכינה. בין אדם לאדם, בין אדם למקום ובין אדם לעצמו. למצוא את המקום גם לסלוח לעצמנו, ופחות לשפוט את עצמנו. שנכניס לליבנו שמחה, שיר, צחוק והנאה.

שתהיה השנה החדשה שנה של אור, של התחדשות, של קבלה, של נתינה, ללא לשון הרע, והכי חשוב – אהבת חינם. החיים והמוות ביד הלשון..

אהבת חינם כמוטו בחיים שלי מכוונת אותי. במצבים בהם אני נפגעת, לוקחת צעד אחורה, מנסה לחשוב רגע – אולי לא פגעו בי בכוונה תחילה? אנסה להבין את האחר. אולי זו מגננה? אולי אני פגעתי ולא שמתי לב?

לעשות חשבון נפש.

להגיע למקום בלב שבו גם כשאתה נפגע וכועס, במקום לקלל או לשנוא, תנסה להבין, תנסה לקבל, תנסה לשנות, להסביר, ללבן.

בהמשך לפרשת ניצבים – בחרתי בחיים. לשיר, לרגש, לאהוב את הבריות.

אשלח תנחומים למשפחת פרס, הנשיא היקר והאהוב, מקווה שגם מי שכעס ולא הסכים איתו, ימצא את המקום להבין ולסלוח. פרס היה אדם שאהב את הארץ, ואת תושביה. פעל רוב חייו למען המדינה באהבה גדולה. תהיה מנוחתו בגן עדן . אמן.

שבת שלום!

WhatsApp Image 2016-09-28 at 15.47.56

#בזיקהלפרשה, והשבוע על פרשת ‘כי תבוא’ זכינו להתכבד בכתיבתו של ראש המועצה מר דרור אהרון. גר בגן יבנה כ-26 שנים. נשוי להלן , אב לשמונה ילדים וראש המועצה מזה 13 שנים. בשעות הפנאי מתמיד בפעילות גופנית וברכיבת שטח באופניים.מהי זיקה בשבילי? שותפות קהילתית להעמקת הזהות היהודית בשילוב פעילות לכל המשפחה וחיזוק הקשר בין התושבים כפי שנעשה לדוגמא בחג ישוב.פרשת השבוע, ‘כי תבוא’ נפתחת במצוות העלייה לארץ ישראל וישיבה בארץ המחייבת עשייה.
 וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ” (דברים, כ”ו, א’). פרשנים רבים תהו בשאלה , מדוע נכתב “כי תבוא” ולא כי תבואו? שהרי נמסרה התורה לעם ישראל ככלל ולא לאיש אחד כפרט. ופירשו ללמד כי מצוות העלייה לארץ היא חובה על כל אחד באופן אישי.
הפסוק מסתיים “אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ” וכאן נשאלת השאלה – אם ה’ “נותן לך” , מדוע נוסף “וירשת וישבת בה”? אם קיבלתי אותה והיא שייכת עכשיו לי מה עניין ירשת?  וחז”ל פירשו כי ארץ ישראל ניתנה בשני תנאים: האחד  על פי הבטחת ה’ והשני ביגיע כפיך -שכן אין אדם זוכה לירושת הארץ אלא על ידי זה שהוא טורח ומוסר נפשו לשבת בה.
בהמשך מצווים בני ישראל במצוות הביכורים ” וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא” (דברים כ”ו, ב’) וחכמים אומרים כי נסמכה פרשת הביכורים למצוות הכניסה לארץ כדי לומר לך, אמנם הארץ ניתנה לך אך “לה’ הארץ ומלואה” ומצווה להביא דווקא את ראשית פרי האדמה לכבוד ה’.השבוע חגגנו את אירוע “מרגישים בבית” בסמוך לפרשת ‘כי תבוא’ וקיבלנו בשמחה גדולה ובחגיגיות את המשפחות החדשות שנקלטו בגן יבנה. אירוע זה הינו פרי יוזמתם של מתנדבי זיקה בשיתוף פעולה עם המועצה המקומית ומתנ”ס גן יבנה.
באירוע זה, כמו בפרשת השבוע התקיימו שני דברים מרכזיים: האחד – כניסה וישוב המועצה המקומית שלנו על ידי תושבים חדשים, והשני – נתינה ו”ביכורים” של התושבים הוותיקים שחיבקו ואימצו את המשפחות החדשות וילוו אותם בדרכם החדשה עד להתאקלמות מלאה בישוב.אני מבקש לברך אתכם כמו בפרשה  “יִפְתַּח יְהוָה לְךָ אֶת-אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת-הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר-אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ, אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה יָדֶךָ ”  (דברים כ”ח י”ב).מאחל לתושבים החדשים קליטה טובה ומהירה, ולהם ולכל תושבי גן יבנה – שנזכה תמיד לתת אחד לאחר ושנמשיך להיות קהילה מחבקת ואוהבת. ובהזדמנות זו שנה טובה וחג שמח לכולם.שבת שלום! 

IMG-20160922-WA0006

#בזיקה לפרשה, והשבוע, על פרשת ‘כי תצא’, כותבת יהל עמנואל, מורה בכירה לאמנות בחינוך המיוחד. נשואה לאיציק ואמא לשלשה ילדים נשואים. וגם סבתא. בעלת סטודיו לאמנות הפסיפס והאמנות הפלסטית. פעילה חברתית וקהילתית ביישובי גן – יבנה, שייכת ומתנדבת בקבוצת “זיקה” -זהות יהודית-ישראלית-קהילתית. עובדת עם בעלי צרכים מיוחדים במועדון “ארגמן”, ומתנדבת לעת הצורך.

מהי זיקה בשבילי? זו דרך חיים, זו חברות, נאמנות, נתינה מכל הלב, וקבלה וסיפוק כפולים בחזרה. חיה נושמת ואוהבת את “זיקה”.

פרשת השבוע מתחילה במילים “כִי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה” (דברים כ”א י’)  ומתחברת אלי כי השבוע התגייס לצבא נכדי השלישי, ה’ ישמור דרכו. בתקווה שלא יהיו עוד מלחמות.

הפרשה דנה בנאום משה שיודע שלא יזכה להגיע לארץ המובטחת, ולפיכך נואם ומפרט לפני עם ישראל את כל הצווים, האיסורים והמצוות שבחמשת חומשי התורה :  דיני מלחמה, דיני משפחה, והדינים אשר אני מתחברת אליהם, הם שבין האדם לחברו וצדק חברתי.

דינים חברתיים וקהילתיים אלה  לדעתי חשובים בכל חברה אנושית, בכל קהילה , ובכל יישוב עיר ומדינה.

מעניינת המצווה “ועשית מעקה לגגך”, שוב מצווה חברתית שמלמדת שכל אדם שבונה ביתו, צריך לבנות גג עם מעקה, למען בן משפחה או אורח/חבר לא יפלו.

“כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך” – הסיבה – מניעת סכנה – שמירה חברתית.

זו משמעותה הפשוטה של  המצווה.

אך מלבד הפשט אפשר להבין  שיש כאן גם הוראת דרך בחיי האדם.

האדם הפונה לכיוון חדש בחייו , חייב להציב “מעקה” , באתגרים החדשים שלפניו.

לשים גבולות, לשים גדרות.

כוחו של המעקה הוא בהיותו חזק מן האדם עצמו.

הצורך במעקה בא דווקא כדי להגן על האדם באמצעות מעקה פיסי  ורוחני שיוכל לבלום אותו מליפול. שלא יגיע למצב ש”יפול הנופל”.

המעקה יכול להיות גם גבולות  המדינה שהן כמו מעקה תומך סביב העם, ומבטיח שהבית יהיה יציב ואיתן.

לסיכום : פרשת השבוע כוללת את מספר המצוות הגדול ביותר שעוסקות בקשת רחבה של החיים היהודיים , במלחמה, במשפחה ובחברה.

שבת שלום!

IMG-20160915-WA0000

בס”ד

#בזיקה לפרשה, והשבוע על פרשת שופטים זכינו להתכבד בכתיבתו של המרא דאתרא, רב הישוב משומר צוברי. עלה מתימן בילדותו לגן יבנה. רב הישוב מזה למעלה מ-50 שנה, נשוי לרבקה, אב ל-7 ילדים, סב וסבא-רבא לנכדים ונינים. מייסד כולל תורה וחסד, במסגרתו נערכים שיעורי תורה למגוון קבוצות – אברכים, גמלאים, נשים ועוד.

זיקה מחברת בין הציבורים השונים בישוב ומאפשרת מפגש בין ותיקים לחדשים, דתיים וחילוניים, סביב המסורת היהודית הקרובה כל כך לליבנו. אני מאמין כי אחדות היא דבר חשוב ודוגל בכך, זאת גן יבנה שאני מכיר ואוהב, לאורך כל השנים עשינו דברים יחד, ללא הבדל עדה, ותק או השתייכות דתית. אני זוכר בחום ימים שבהם הפגשנו בין כל בתי הספר לקראת החגים. חשוב ללמוד, להעמיק ולדעת יותר. מאמין שבכל אדם קיים הניצוץ היהודי וזיקה מאפשרת לכל תושב ותושבת למצוא את הניצוץ הזה ולהתחבר ליהדותו. כולי תקווה שנחזור לימים של אחדות ללא ריב, בשכנות טובה, נוסיף לחגוג את החגים יחד ולהתחבר למסורת שלנו ולמשותף בין כולנו.

השבוע נקרא בפרשת ‘שופטים’. אחת המצוות בפרשה זו מוזכרת כאשר עם ישראל יצא למלחמה וצר על האויב – העם נצטווה שלא להשחית עץ מאכל. וכך כותבת התורה “כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹוא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר” (דברים כ’, י”ט).

חז”ל מבארים בטעם המצווה, כי פרי העץ מאכלו של אדם, וסימן הוא לברכה. על כן אין ראוי להשחיתו. כמאמר החכם: בור ששתית ממנו, אל תזרוק בו אבן.

דבר זה בא ללמדנו את ערך הכרת הטוב, על האדם להכיר בטוב הסובב אותו בעולמו, מכל דבר אשר נהנה ממנו ואפילו לדומם שמסביבו.

וכל שכן – בין אדם לאדם.

להוקיר ולהעריך אפילו על תועלת כל שהיא שנגרמה לאדם על ידי חברו, ובוודאי שעל ידי הנהגה זו נזכה להרבות אהבה ואחווה, שלום ורעות בין אדם לחברו.

בימים אלו התחלנו באמירת סליחות כהכנה לראש השנה – יום הדין. אחד הדברים המובאים בחז”ל לזכייה בדין היא האפשרות לוותר ולסלוח אחד לשני. גם אם אני חושב שהוא לא צודק ולא מגיע לו – כיוון שהנהגת הבורא מידה כנגד מידה ולכן גם משמים ינהגו אתו בסלחנות וויתור.

בברכת שבת שלום!

‫#‏בזיקה לפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים אתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.

מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה! לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

 

#בזיקהלפרשה, והשבוע על פרשת ‘ראה’ כותבת אורית שירי, נשואה ואם ל-4. מתגוררת בגן יבנה מזה 15 שנה. נולדתי באוסטרליה וגדלתי ברמת גן אבל רוב האנשים שמכירים אותי לראשונה חושבים שגדלתי בקיבוץ. כנראה משהו בפתיחות והישירות המאפיינים אותי. זה בדיוק מה שהביא אותי לגן יבנה, רציתי פחות בטון ויותר ירוק. פחות קניונים ויותר קהילתיות. יועצת ארגונית, מנחת קבוצות ומרצה, בעלים של חברת יעוץ והדרכה “הכול עניין של חיבור”, מתמחה בסדנאות בתחום הנחית הורים, מעגלי אמהות, פסיכולוגיה חיובית ודיאלוג משמעותי. מרצה בתחומי איזון קריירה-בית וקידום המשפחה כערך מוביל, עובדת עם קהל מגוון כמו צוותי מורים, סיירות הורים והגיל השלישי. בנוסף ,כדי לא לאבד את הטאץ’ עם השטח אני מדריכה בחינוך הבלתי פורמלי בתחומי קיימות וטבע.

מהי זיקה בשבילך? אני אישה של אנשים ולכן מאוד התחברתי לזיקה. לפני כ -5 שנים התוודעתי לאירוע ‘צעד ראשון בקהילה’ כשהוזמנתי עם בתי התינוקת לאירוע שנתי לאימהות הטריות בישוב במתנ”ס. מאז שהכרתי את זיקה נדבקתי בחיידק ההתנדבות בישוב ואני מוצאת את המעורבות הפעילה שלי דרך זיקה כאקט השתייכות לישוב בו אני מגדלת את ילדיי ומצליחה להשפיע על המרחב בו הם חיים ומעצבים את זהותם. בעיני זיקה היא פלטפורמה מצוינת לעודד קהילתיות ולחבר בין התושבים בישוב המגוון בו אנו חיים.

פרשת השבוע נקראת “ראה”. בפרשה משה מזהיר את בני קהילתו. הוא מזכיר להם כי חיי מצוות יביאו להם את ברכת ה’ ואילו אם יסורו מדרך ה’ ויתעלמו ממצוותיו, תבוא קללה על ראשם ועל חייהם.

משה מקדים את דברי האזהרה שלו במלה “ראה”. “רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה” (דברים י”א כ”ו). אך מדוע “ראה”? מה יש כאן לראות? האם הוא הראה להם משהו בכלל? התורה לא משתמשת בשפה ציורית רק מפני שנאה לעשות כן וכי הדבר נשמע פיוטי. מה יש כאן לראות?

תשובה אחת לכך היא, שהאופן שבו אנו מסתכלים, הוא עצמו יכול לקבוע אם חיינו יהיו מבורכים או מקוללים. כיצד אנו רואים אנשים אחרים? וכיצד אנו רואים את עצמנו? הפרספקטיבה שלנו, האופן שבו אנו מסתכלים על הדברים ורואים אותם, יגרמו לחיינו שלנו להיות מבורכים או ההפך, חלילה.

לפני כ6 שנים פוטרתי באופן פתאומי מעבודתי בארגון נחשב. לאחר 16 שנים פוריות ומוצלחות בעולם העבודה מצאתי עצמי מבולבלת. במקביל בני הבכור חווה קשיים עצומים בהשתלבות בביה”ס היסודי. על פניו בהסתכלות לא משוכללת ניתן לראות כאילו באו “הצרות בצרורות”. אני ובעלי שקלנו להעתיק את מגורינו מגן יבנה . בדיעבד, זו הייתה שנת מפנה בחיי. הקדשתי את כל כולי לגידול ילדיי ופניתי להשלים את לימודי התואר השני. הכרתי את זיקה והחלטנו לתת לגן יבנה “עוד צ’אנס”. ילדתי את הדר ולירן והקמתי עסק חדש לייעוץ והדרכות. בראייה רטרוספקטיבית אני מבינה שהשינוי בחיי היה לטובה. יצאתי מבורכת. הקשיים של בני הבכור הביאו אותי לחקור וללמוד את נושא החינוך, פניתי לקבל כלים להורות מיטיבה וכיום אני מעבירה את הידע שלי הלאה. למעשה, האתגרים חייבו אותי להמציא את עצמי מחדש.

בחיבור לפרשת השבוע אני יכולה לומר כי אכן פעמים רבות בחיינו נדמה לנו כי קוללנו. כישלון בעבודה יכול להיתפס כאסון , מריבה עם החמות יכולה להוציא מהכלים, בעיות בזוגיות יכולות להתפרש כעילה מידית לגירושין ועוד זוטות כדוגמת חברה שלא הפליאה בלשונה או חבר שלא הזמין למסיבת יומולדת. האופן שבו אנו מתבוננים בדברים קובע לרוב את התחושות שלנו , ועל פי התחושות שלנו אנו פועלים. הפעולות שלנו יוצרות מציאות. וחוזר חלילה. אם רק נשכיל להתבונן, לראות את ההזדמנות שבאתגר, את היופי שבטעות, נוכל לייצר סביבנו יותר ברכה.

כמובן שהנייר סובל הכול ובתאוריה הכול יפה. יחד עם זאת אני שמה לב שבמקומות רבים מחלחלת ההבנה שהפסיכולוגיה החיובית היא כלי מספר אחת ביצירת שינוי. במסגרת עבודתי בבתי ספר באחד הימים נתתי לתלמידים משימה. בואו תרשמו 10 דברים שאתם טובים בהם. רובם לא הצליחו לכתוב יותר מ-3 דברים. היו שם דוגמאות של “כדורגל”, “ריקוד”, “אנגלית”. כשהתעקשתי והוספתי את השאלה “במה אתם ממש טובים? מה תוכלו ללמד את החבר שלכם לעשות?” אז נפרץ הסכר והרשימות התעבו. “אני טובה בלסדר את הבית, אני טוב באפיית עוגיות, אני טוב בלספר בדיחות, אני טוב בלעזור לאחי בשיעורים”, ועוד. למדתי מהם שהכול עניין של פרספקטיבה. ככל שנתאמן יותר בהכרת הטוב ולמידת זכות כך נגדל יותר כאנשים.

חז”ל אמרו “להפוך צרה לצוהר” – אני מאוד מתחברת לעיקרון הזה כי יש בו המון אופטימיות וכזו אני, אופטימית חסרת תקנה. כל צרה יכולה להפוך לצוהר.

ברור שהאופן שבו אנו מסתכלים על עולמנו ועל האנשים שסביבנו משפיע באופן משמעותי על האופן שבו מתייחסים אלינו החיים עצמם. אומר משה, והצדק עמו: “ראה”. שכן, האופן שבו אנו רואים דברים בחיים ישפיע בלי ספק על התוצאות שאנו מקבלים בחיים.

אני מאמינה שבכל אדם טמונה היכולת להשתפר ולהתגבר.

“ראה”, כתזכורת תמידית לכולנו שהראייה שלנו יכולה להביא לנו ברכה או קללה. הבה נביט בעולם בעיניים טובות  ונזמין לחיינו יותר ברכות.

שבת שלום!

 

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה! לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

 

912

 

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה! לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

 

#בזיקהלפרשה,  והשבוע על פרשת “עקב” כותבת שושנה כהן, אשתו של יעקב הבעל הנפלא.  אמא לשני בנים מדהימים ושתי כלות כבנות,  אותן אני אוהבת מאוד. בורכתי ב  6 נכדים מקסימים ויפים.  תושבת גן יבנה כ- 14 שנים.  פנסיונרית שמאז הפרישה, רואה את העזרה לזולת, כדרך חדשה. מתנדבת בגופים שונים וביניהם בזיקה מזה מספר שנים.

מהי זיקה בשבילך? זיקה מתחברת למוטו שלי, קירוב הלבבות בין חילוניים לדתיים, מבוגרים ונוער, חדשים וותיקים. הפעילויות בזיקה כמו בתים מזמרים, בתים מדליקים – לא באש- כי אם בסיפורים.  הגדול מכולם כל שנה –  חג ישוב,  מפגיש כל השכבות של תושבי הישוב, ולכן אהוב מאוד. רעיונות של זיקה אשר יוצאים לפועל בשיתוף עם מנהלות  בתי ספר – חגיגות בני ובנות מצווה, ולרגל הגעתן של כ-300 משפחות חדשות לגן יבנה השנה (הישוב שלנו על המפה-ובגדול), יתקיים אירוע “מרגישים בבית” בקרוב – ההזמנות בדרך.

וכעת על פרשת השבוע – “עקב”. הפרשה היא השלישית בספר דברים. עוסקת בסיכום אירועים שהתרחשו לעם ישראל במדבר, בדרך הקשה והארוכה – 40 שנה.  עיקר הפרשה בנושא שכר ועונש, בקיום ואי קיום מצוות התורה, שהובאו על ידי משה מהר סיני,  כדי שיהיה טוב ליוצאי המדבר, בדרך לישראל.  ככתוב: ” וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם” (דברים ז’ י”ב) “וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ (ברכת ילדים) וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ… וְעַשְׁתְּרֹת (מבחר) צֹאנֶךָ…בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים… והֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי… וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיך” (דברים ז’ י”ג-ט”ו).משה מזכיר לבני ישראל את הניסים במדבר. נס המן,  הלחם שנאפה ומאסו בו, הבגדים שלא בלו, נס המים שהוציא מסלע.  “כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה:  אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם… אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ” (דברים ח’ ז’-ח’). “וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ–וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ.  יא הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם” (דברים ח’, י’-י”א).

ואומר משה:  היום אתם עוברים את הירדן לארץ המובטחת. יהיו מלחמות, יהיה קשה, אך “אלוהים ילחם לכם”,  וזה בתנאי שלא יחזרו למצב, בו משה עולה להביא את לוחות הברית: האבנים לוחות הברית אשר כרת ה’ עמכם ואשב בהר,  40 יום  ו- 40  לילה, לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי , (נראה אותכם מחזיקים בלי אוכל ובלי מים 40 יום..) לוחות שנכתבו ..”כתובים באצבע אלוהים…אשר דיבר ה’ בהר מתוך האש” .. “ויתאנף ה’ בכם להשמיד אתכם” ואתם עשיתם את עגל הזהב כמו מנהגי הגויים, ומרוב כעס משה שובר את לוחות הברית. ועל משה לעלות שוב להביא לוחות  חדשים, אחרי שמתחנן בפני ה’ שימחל לעם המדבר. ואומר: ” וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם.. וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה (גשם אחרי הזריעה) וּמַלְקוֹשׁ (גשם בסמוך לקציר); וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ  . וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ. ” (דברים י”א, י”ג-ט”ו). רק הישמרו וזכרו לשמור על החוקים שניתנו לעם על הר סיני.

חשבתי על החיבור המשפחתי והאישי שלי לפרשת “עקב”… אבי שנולד בפולין ובבריחה מהנאצים לרוסיה נתפס והוכה קשות, (שברו לו את עמוד השדרה) נדר נדר  שאם יישאר בחיים, יגיע לארץ ישראל. ואחרי המלחמה נודע לאבי, שיהודי שהיה שכנם בפולין, הלשין לנאצים, על משפחת אבי,  שעדיין הייתה בחיים לקראת סוף המלחמה, וכולם הוצאו להורג. אבי הכיר את אמי שהייתה ממשפחה מסורתית ושמרה על המנהגים בהסתר. והתחתנו. עד שנת  1957, חל איסור לעזוב את ברית המועצות. וכאשר שמע אבי שילידי פולין, יכולים לעזוב רק לפולין,  מכרו את כל שניתן על מנת לשחד את השלטונות ברוסיה, והגענו לפולין. הורי עבדו קשה לחסוך כסף למטרה אחת, שוחד תמידי לשלטונות פולין לקבל דרכונים לארץ. ב 1959 הגענו לארץ המובטחת, לקריית גת. הייתה תקופת צנע, מגורים באוהלים, מיטות סוכנות, פרימוס, עשישית,  עקרבים ונחשים, תלושים למזון, וכל המוכר – מהתקופה ההיא. בפרוטקציה, הגענו לאילת, בשנת 1961 שהייתה אז מושבת הפושעים – לצווארון הלבן.  מדבר ללא צמחיה, רק חול וחול וחם. החום באילת, בשמש,  הגיע למעל 50 מעלות. בצל היה מחניק. רוח מדבר חמה.. מהחם באילת צנרת המים התפוצצה, הפסקות חשמל. ובבתים בזמן ההוא היו דזרקולרים, כאין מזגן, שעבדו על חשמל ומים.. ואם אחד מהם לא היה.. לא היה קירור בבית. אך אהבת הארץ הייתה בביתנו תמיד.

גם משפחת בעלי עברו אין סוף תלאות, מגרמניה, לפתח תיקווה, והגיעו לאילת. ושם הכרנו והתחתנו ונולדו ילדינו, שגדלו בבית דתי – מסורתי, ולמדו לשמור מצוות וחוקים כהלכתם.

אהבתי מאוד את הכתוב בסיום הפרשה:

וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם..” (דברים י”א י”ח) “ולמדתם.. את בניכם” –  את עשרת הדברות והחשוב מכל – כיבוד אב ואם, ומורה ומבוגר, ושאר הדברים יבואו מעצמם.  “וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך.”

וזה מה שמבדיל את עם ישראל מהגויים.  התפילה הבקשה  והסליחה.

והנסים, שלצערי קורים במדינתנו בזמנים קשים,  מוכיחים – שיש מי ששומר עלינו מלמעלה.

 

מאז יציאת מצרים,  הרצון לחיות תמיד גובר על הקושי, ועם הזמן החיים הופכים לטובים וקלים יותר.

בקיצור,  הליכה במדבר, בארץ לא זרועה.   אבל, מי שאוהב את הארץ, מתגבר על הקשיים – וחי.

 

שבת שלום!

שושי

 

בס”ד

#בזיקהלפרשה, והפעם על פרשת ‘ואתחנן’ כותבת לנו דליה מגידי, נשואה ליהודה מזה 35 שנה, אמא ל-4 ילדים בוגרים , רותם, שחר, אביה  והודיה. סבתא ל-4 נכדים. תושבת גן יבנה מאז לידתי [הורי התיישבו בגן יבנה ב-49]

להורי היה משק חקלאי גדול ,היו לנו רפת, לול ודיר, פלחה לגידולי ירקות [היום השטח הוילות בנווה גן], מטע 40 דונם כרם ענבי יין [ אזור התעשיה היום]. גמלאית משרד החינוך מזה שנתיים, מתנדבת בחוה לחינוך חקלאי באשדוד, ומדריכה גנים בקיימות ואיכות סביבה לקבלת תו תקן “גן ירוק”, וירוק מתמיד. מתנדבת במשמר האזרחי, “בחילוץ והצלה” ויו”ר וא. מתנדבי מד”א גן יבנה המונה כ 110 מתנדבים בוגרים ונוער.

מהי זיקה בשבילך? הייתי חברה בזיקה בשנותיה הראשונות, עם זיקה אנחנו משתפים פעולה באירועים השונים המתקיימים ביישוב, אירועים שמאחדים את כולנו, אירועים בעלי תוכן חינוכי, חוויתי ומהנה. הבולט מכולם, “חג ישוב” לפני שבועות, “צעד ראשון בקהילה” לתינוקות בשנתם הראשונה, “בתים מדליקים” בחנוכה ועוד ועוד.

פרשת השבוע, “ואתחנן”.  ויתחנן משה לפני האלוקים.

ואתחנן בגימטריה – 515 , חמש מאות וחמש עשרה תפילות התחנן משה לפני ה’. “אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה” (דברים ג’, כ”ה)

ואלוקים משיב לו “רַב-לָךְ–אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה” (דברים ג’, כ”ו)

המדרש כותב שעוד תפילה אחת  אם משה היה מתפלל, אלוקים היה מתרצה לו.

משה יסתפק לעלות לראש הפסגה ולראות משם את הארץ.

בהמשך הפרשה, מוזכרות עשרת הדברות, ערי המקלט, כללי התנהגות בארץ, חוקים ומשפטים ועוד..

המשך דברי משה הם המקור לקריאת שמע שאנו קוראים מספר פעמים בכל יום ובה טמונות מספר מצוות חשובות:
“שמע ישראל . . ה’ אחד” – מצוות אחדות ה’
“ואהבת את ה’ אלוקיך” – מצוות אהבת ה’
“ושיננתם לבניך” – מצוות לימוד תורה.
“ודברת בם… בשכבך ובקומך” – מצוות קריאת שמע, פעמיים ביום.
“וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך” – מצוות תפילין.
“וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך” – מצוות מזוזה.

היום אנו מציינים את ט”ו באב, חג האהבה העברי.

כדי לאהוב צריך להכיר, ההכרה מעוררת התפעלות ושייכות ומתוכם באה האהבה. “אהבה” בגימטריה = “אחד”, שהרי האהבה עניינה ,איחוד והתאחדות מלאה בין שניים, אהבה אמיתית ושלמה הופכת לא רק את האהוב והנאהב להיות אחד, כל העולם כולו הופך להיות אמצעי לאהבה זו.

שתמיד נאהב זה את ואת הבריות כולם, כל השנה ולא רק בהקדשה של יום אחד.

אסיים עם פסוק נבחר מהפרשה :

“וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם” (דברים ד’, ט”ו). כאן מרומזת המצווה לשמור על הגוף והבריאות,

“ונשמרתם מאוד” – השתדלו לשמור על בריאות גופכם.

“לנפשותיכם” – למען הנפש שלכם, שכן חולי הגוף גורם גם להחלשת הנפש.

שבת שלום!

10333299_755582234473543_6291042686634627206_o

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה! לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

 

#בזיקהלפרשה, והשבוע על פרשת “מסעי” כותבת סילביה ג’ירד, אשתו של הילל, אמא לשלושה – ליאור בן 30, אביטל בת 28  שנשואה לדיויד ורונן בן 26. תושבת גן יבנה מזה 7 שנה. ציירת ומלמדת רישום וציור בצבעי שמן, אקריליק, אקוורל, עפרונות ועוד.

מהי זיקה בשבילך? בשבילי זיקה היא קירוב לבבות. המטרה החשובה הזאת באה לידי ביטוי בפעילויות רבות ומגוונות. החוויה האישית שלי הייתה מהנה מאוד, היכרות עם אנשים חדשים ומקסימים והפעילויות שבהן השתתפתי, היו מעניינות ומעשירות.

פרשת מסעי  היא פרשת השבוע העשירית והאחרונה בספר במדבר ולכן היא מכילה סיכום של 40 שנה במדבר, רשימה מפורטת של התחנות בהן חנו בני ישראל במהלך המסע (מארץ מצרים ועד חנייתם בערבות מואב מול הירדן ויריחו) והכנות אחרונות לקראת הכניסה לארץ ישראל.

מסעות אלה המסופרים לנו בתורה, לדעתי באים ללמד אותנו את מסעותיו של האדם בחייו.

האדם יוצא מנקודת המוצא שלו אל מסע חייו. המסע אל היעד לעולם לא יעבור דרך קו ישר אחד, אלא דרך ארוכה ומפרכת עם תחנות עצירה, מנוחות של רוגע, מכשולים והישגים.

אך אל לנו לשכוח את הדרך עצמה, במהלכה אנו פוגשים אנשים אהובים, עוברים במקומות מעניינים וחווים רגשות שממלאים את ליבנו. הדרך חשובה ללא קשר לעצם ההגעה למטרה.

מכל מסע, קצר הוא אם ארוך, צריך להפיק את המיטב! כל צעד עוזר לנו לצמוח ולמלא את הפוטנציאל העצום שטמון בנו.

גם סיפור חיי הוא סיפור מסע..  די שיגרתי לתקופה… עליתי לארץ בגיל שבע,  תקופת ההסתגלות הייתה קשה (מנטליות שונה,  קושי כלכלי, לימוד השפה….)  כמו כל עולה חדש,  לא?
התחתנתי מוקדם (21). נס הבריאה (הלידות וגידול שלושת ילדיי)  עדיין מעורר בי פליאה,  ומעלה את המחנק בגרון מרוב התרגשות.
עבדתי שנים רבות כשכירה,  לא חשבתי שלהינות מהעבודה,  זו אופציה… ועכשיו כמורה לציור, ממש תענוג. מה שנקרא… להנות מהמסע.

שבת שלום

 

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.

מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה! לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

11949485_10204610719176906_7057003408824203355_n (2)

 

#בזיקהלפרשה, והשבוע על פרשת ‘מטות’ כותב דרור שדה אור, נשוי באושר לרונית, מורה ומחנכת, אבא של עמרי שמשרת בחיל המודיעין, של ניצן, שיוצאת בעוד כחודש לשנת מכינה קדם צבאית, מכינת נחשון בקיבוץ שובל, מכינה המורכבת מדתיים וחילונים ושל עמית שעולה בשנה הבאה לכיתה ח׳. תקליטן (די ג׳יי) בחתונות וכבר ח״י שנים שאני שמח לקיים את המצווה ולשמח חתן וכלה. בין לבין אני אוהב לקרוא ספרים ובשנים האחרונות אני מנהל את קהילת הקוראים המשפיעים של ״ידיעות ספרים״, קהילה של 300 איש, מכול רחבי הארץ, שמקבלת כל חודש לקריאה ספרים שטרם יצאו לאור והיא מנהלת דיונים על הספרים, נפגשת עם הסופרים וממליצה על ספרים אהובים ובכך מרחיבה את קהל הקוראים בארץ. עם הספר זאת לא רק סיסמה מבחינתי, אני חי את העם הזה ביום יום.

מהי זיקה בשבילי? זיקה בעיני זה בעיקר אנשים. אנשים טובים עם אור בעיניים, רואים שיש להם חזון וכל פעם שאני פוגש אנשים מזיקה, או מוצא את עצמי בפעילות של זיקה, אני מרגיש את התרחבות הלב שיוצאת מאותם אנשים ונכנסת אלי חזק, שהרי אי אפשר אחרת.

בפרשת השבוע שלנו, פרשת מטות, יש התייחסות לכמה נושאים וניתן במקביל למצוא בה הקשרים מעניינים למה שקורה כאן ממש היום, אל מול חיבורים ספרותיים שממחישים לנו את העובדה שמדובר באמת בספר הספרים.

אני נשבע. כמה פעמים במהלך החיים אמרתם: “אלוהים, אם רק תעשה ככה וככה, אם רק אבריא, אם רק תציל אותי מצרה, וכו’, אז אני מבטיח להאמין בך, לעבוד אותך וכו'”. אנחנו אומרים ואחר כך שוכחים שאמרנו. כדרך אגב.

בתחילת הפרשה מצווה עלינו השם לא להפר נדר (שבועה) זה.

“אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַד’ אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה” (במדבר ל’, ג’).

אגב, על איש הנודר נדר מוסבר בפסוק אחד, הפסוק שלמעלה, על אישה לעומת זאת נכתבים 13 פסוקים שלמים, מסתבר שנדר של אישה הוא עדיין לא נדר, על פי התורה, אלא אם בעלה לא ביטל אותו, או אביה וכן הלאה. כבר אז, החובות, כמו גם הזכויות, לא היו שוות בין נשים לגברים.

עניין מרתק נוסף בפרשה הוא הציווי של ה’ אל משה להילחם במדיינים.

“וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ.” (במדבר ל”א, א’-ב’)

הפסוק הזה הזכיר לי קצת את הציווי לאברהם אבינו בשעתו, קח את בנך, את יחידך, ציווי לא פשוט, והנה כאן ישנו ציווי נורא יותר מבחינתו של משה. מעבר לכך שהמדיינים הם בשר מבשרו, הרי הוא נשוי למדיינית וילדיו הם מדיינים, בנקמתו הוא בטוח פוגע בחלק ממשפחתו שלו, מעבר לכך ברגע שמשה יסיים לבצע את המשימה הזאת, כפי שאמר ה’, הוא ייאסף אל עמו, כלומר ימות.

אדם נורמלי יעכב במקרה כזה את הגזירה ויתמהמה, אבל לא משה שמיד לאחר הפסוק הזה מתחיל לפעול במלוא המרץ לגיוס הלוחמים ולקרב שבסיומו הוא יסיים למעשה את תפקידו בעולם הזה. כזה הוא משה.

וכעת לחלק שאותי הכי זעזע בפרשה, אני לא מציג זאת כשופט, אלא רק מביא את הדברים כנקודת מחשבה, על מוסר של אז והיום ועל ערכים ומציאות אחרת.

בימים אלה המדינה שלנו רועשת וגועשת בעניין הפרשה של החייל אלאור אזריה, כולנו מכירים את הסיפור, הוא ירה במחבל, יש האומרים גיבור ויש שטוענים לרצח לנוכח הנסיבות, אני לא שופט כאמור, בית המשפט יחליט, אבל מעניין לראות איך מתייחסים לשבויים בתקופת התורה.

כאשר בני ישראל נלחמים במדיינים הם הורגים כל זכר, לא משאירים אף אחד בחיים, ואילו את הנשים והילדים הם לוקחים בשבי. על זה, התפלאתי לקרוא, יצא קצפו של משה, והוא מצווה עליהם להרוג כל זכר בטף, כלומר את כל הילדים הזכרים, וכמו כן להרוג כל אישה בוגרת שכבר שכבה עם איש. רק את הילדות הוא משאיר בחיים, בעצם. לא כתוב בתורה מספר הנשים והילדים שנרצחו, אבל כתוב שנשארו לאחר המעשה 32,000 נשים שטרם שכבו עם גבר, מספר שיכול ללמד על עשרות אלפים מבין אלה שכן נרצחו, שבויים ולא לוחמים, ואני רק מנסה לדמיין את מה שהלך שם ואיך זה קרה בפועל. האמת – די קשה לתאר ולדמיין את זה.

אחר כך, דרך אגב, בני ישראל מחלקים את השלל של המלחמה, את הבקר והחמורים והנשים וההתייחסות לנשים ממש כמו אל הבהמה, כשלל מלחמה שמחולק בין כולם.

כן, לא פשוטה היא התורה לפעמים, אותה תורה שנתנה לנו את “לא תרצח” ו”כבד את אביך ואת אמך” מספרת לנו גם סיפורים אחרים. ועדיין, ללא ספק, מדובר בספר הספרים.

שבת שלום !

תמונת פרופיל

 

 

#בזיקהלפרשה, והשבוע על פרשת פנחס כותבת ג’ני זרח, אשתו של יוסי, אמא לשניים – ספיר בת 24 נשואה לדור, ושחר בן 20 – חייל, עובדת בנק כ-28 שנים. תושבת גן יבנה מזה 12 שנה. חובבת מטבח, בישול ואפייה (למרות התנועה לשחרור האשה, לא נעלבת כשאומרים לי ‘אשה-למטבח’ – נהפוך הוא..) , אמנות, פיסול, ציור ועוד.

מהי זיקה בשבילך? גישור בין העולמות השונים של האוכלוסיה, בין קודש לחול, ובעיקר תרומה לקהילה ולחברה. למרות שאינני חברה בצוות זיקה, נהנית מהפעילויות הרבות ומהקהילתיות, ותורמת כמיטב יכולתי מאחורי הקלעים.

פרשת פנחס עוסקת בימים שאחרי המגיפה, ובציווי אלוהים לחלק את הארץ לנחלות לקראת הכניסה אליה. לשם כך, נערך מפקד נוסף של בני ישראל על פי משפחות. כך עלתה מצוקתן של בנות צלפחד, שקבלו על כך, כי על פי החוק, אינן זכאיות לקבל נחלה, היות ואביהן נפטר ולא היו לו בנים. חמשת הבנות החליטו לגשת למשה רבנו, ולקבול על חוסר ההגיון, כי לא יוכלו לרשת את זכותו של אביהם שמת במדבר.

“וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִים, וְכָל-הָעֵדָה–פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, לֵאמֹר אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-יְהוָה, בַּעֲדַת-קֹרַח:  כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינו”. (במדבר כ”ז, ב’) משה הביא את האמור בפני ה’. “וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת–נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן” (כ”ז, ז’). בעצם, בזכותן של חמשת בנות צלפחד, נשים חזקות, משכילות וחכמות, שונו ועודכנו חוקי הירושה.

אני מתחברת לנושא בעוצמה הנשית שבדורנו הביאה לשינויים גדולים ומהותיים בזכויות האשה, ובתנועות לקידום הנשים בארץ ובעולם. נולדתי לדור שמובן לו מאליו כי לנשים קיימת זכות בחירה, הבעת דעה, יציאה מהבית לעבוד ולהתפרנס.

קדמו לכך נשים אמיצות וחזקות שנלחמו על זכותן זו, על האפשרות לבחור ולהחליט על גורלן מבלי להיחשב כקניין של הגבר ולחיות זה לצד זו בשותפות מלאה וביחסים הדדיים. זכיתי!

שבת שלום!

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה! לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

IMG-20160719-WA0008

#בזיקה לפרשה, והשבוע על פרשת ‘בלק’ כותבת שלומית אורטס-שפיגל, אמא אוהבת וגאה ללירון, שירלי ואמיר בת זוג של דרור כבר יותר מ- 30 שנה.. יועצת ארגונית מעל 23 שנה, אוהבת לאפשר לאנשים לראות את נקודות החזקה שבהם ואת יכולתם לצמוח, להתפתח ולהגיע לפסגות חדשות ובעיקר למצוא את המקום בחייהם ובחיי העבודה שלהם שיגרום להם להרגיש אושר ומימוש עצמי. חברה בקהילת מעיין, קהילה מדהימה שהקמנו חבורת חברים, מהווה מימוש חלום אישי.

מהי זיקה בשבילך? זיקה היא בעיני היכולת לחבר בין תפיסות שוות ביהדות ולאפשר לכל אחד ואחת למצוא את המקום שדרכו הוא יכול לחבור למסורת והערכים היהודיים המופלאים שלנו.

פרשת בלק היא הפרשה השביעית בספר במדבר ועיקרה ניסיונו הכושל של בלק בן צפור, מלך מואב, לגייס את בלעם בן בעור,הקוסם הגדול של אותו זמן, לקלל את בני ישראל. בלעם מבהיר למשלחת המגיעה כי יוכל לעשות רק את אשר יצווה אליו ה’. בדרכו פוגש את מלאך ה’ שתחילה רק האתון שלו מזהה אך לא הוא, וכשלבסוף נגלה גם אליו מלאך ה’ הוא מצטדק ומציע לחזור לביתו  ונסוג מרעיון הקללה. בסופו של דבר כאשר פותח בלעם את פיו הוא משמיע ברכות ונבואות ברוח ה’ כגון: “הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא”; וכן: “מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל”.

אלמנט חשוב בסיפור הוא חופש הבחירה של בלעם-בסופו של דבר, אמנם הוא מדבר דברי האל אך פרשנים רבים מדגישים את הבחירות שעשה בדרך להבנת הראוי להאמר ולא למה שהוא נדרש וצופה להגיד.

הפרשה מחברת אותי אל השיח הנשמע במחוזותינו בתקופה האחרונה. תופעות של שיימינג, התלהמות קבוצתית, שיח שאינו מכבד את הדובר/ים עצמם והגררות לאלימות מילולית ולעיתים גם פיסית על רקע מחלוקת אידאילוגית או אחרת.

אני מאמינה כי כל אדם צריך לבחון את ערכיו בדרך התנהלותו עם אנשים, ולא רק את תפיסותיו. כלומר- גם אם חולקת אני על דעת מישהו, לא אסכים את התנהגותו והתנהלותו- השאלה כיצד תנוהל המחלוקת. האם ‘כבוד האדם באשר הוא אדם’ נשמר?  אם נלמד לכבד איש את רעהו, אם ננסה להבין טוב יותר, להכיר את האחר (ולא רק את הדימוי שיש לנו לגביו) ולשוחח שיח כן ואמיתי גם כאשר איננו מסכימים עם דרכו/דעותיו, אם נלמד לכבד שונות בדעות ולראות בה ברכה ולא קללה- נוכל לקיים חברה רב גונית שבה לכל קול יש מקום והמרחב הציבורי והחברתי יהפך למקום נעים יותר, פתוח יותר ומאפשר יותר.

וכדבריו של ר’ נחמן מברסלב  “אתה נמצא במקום בו מחשבותיך נמצאות. ודא כי מחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות

בברכת שבת של שלום וברכה!

פרופיל

#בזיקה לפרשה, והשבוע על פרשת ‘חוקת’ כותב לנו דורון רוטברג, אב מסור ואוהב לרועי יונתן ומאיה, חבר אוהב ומאוהב באשתי תמר. חובב אנשים שבעים ושמחים. אוהב לשיר, לטפח צמחים בגינה וחברויות טובות. חבר בקהילת מעיין. עובד כשף ומנהל מטבח במעון צופיה לנערות במצבי משבר.

זיקה היא תכנית ייחודית שמנסה ומצליחה לקרב בין הבריות, ומביאה מגוון רחב של פעילויות קהילתיות מתחומים שונים, המעשירות את חיי התרבות בגן יבנה.

פרשת חוקת

חוקת היא הפרשה השישית בספר במדבר. עוסקת בענייני טהרה וטומאה, ובעיקר במסעות בני ישראל בשנת הארבעים לנדודיהם, על סף הכניסה לארץ כנען.

סוגיית הפרה האדומה זוכה למעמד ייחודי של חוקת התורה, כלומר עשה את המצווה עליך, גם ( ובמיוחד) אם לגמרי סתום. בני ישראל מצווים בשימוש באפרה של פרה אדומה לטיהור מי שבא במגע עם המת (הטמא). כיום, כיוון שאין חשש לשימוש בפרה אדומה, האנשים העוסקים בטהרת המת, זוכים למידת המצווה הגדולה ביותר, שכן המת לא יגמול להם על מלאכתם.

בסוף מסעם אל הארץ המובטחת, חייבים בני ישראל לעבור בשטחם של עמים אחרים. הם שולחים שליחים ומתחננים לשליטים לאפשר מעבר, אך זוכים לתשובה שלילית. כאן עולה השאלה האם לסטות מהמסלול הישר ולעקוף, או להלחם בעמים הסרבנים ולהכניעם. התשובה בפרשה מורכבת, את ממלכת אדום עוקפים, אולם את ארץ האמורי כובשים. הסיפור המקראי מציף שאלה לגבי פיתרון הדילמות המדיניות הנוכחות גם היום: האם השימוש בדיפלומטיה עדיף על השימוש בכח?

בתפיסת עולמי, אני תמיד בעד למצות את כל הדרכים הדיפלומטיות האפשריות, לפני שבוחרים בשימוש בכוח.

דבר זה נכון ביחסי שכנות בין מדינות, בעיקר באזור המורכב בו אנו חיים, כמו גם במשפחה, בעצם בכל מערכת יחסים.

חשוב קודם כל לדבר, לנסות להגיע להבנות בדרכים דיפלומטיות ולא לוותר על דרך זו כאופציה ראשונה.

שבת שלום!

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה! לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

דורון רוטברג

 

 

בס”ד

#בזיקהלפרשה, והשבוע על פרשת קרח כותב חמו דוד, נשוי לאביבה ואב ל- 4, תאיר-סטודנטית. מאיר –חייל. נוי- תיכוניסטית. אופיר 11. תושב גן יבנה מזה כ-11 שנים. ממקימי עמותת “למנצח בנגינות מזמור שיר”. חבר עמותה במכבי ניצני גן יבנה. עובד נמל אשדוד.

קורח – אבי אבות התככנות והמחלוקת

פרשת השבוע מספרת לנו את סיפורו של קורח, בן דודם של משה, אהרון ומרים, אשר יחד עם קבוצה של מאתיים וחמישים אנשים מכובדים נוספים נקהלו על משה ואהרון ובפיהם הטענה: “כָל-הָעֵדָה כֻּולָּם קְדֹשִׁים… וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל ה”? בדבריהם הם למעשה ביטאו עמדה, אשר על פניו יכולה להישמע הגיונית ומוצדקת – “אם כל עם ישראל קדוש ואם היהדות מדברת על שוויון ואחדות, אז מדוע המנהיגים מורמים מעם ומצווים על כולם מה לעשות?”. בזכות טיעונים אלה הם הצליחו לשכנע קבוצת אנשים נוספת שהמנהיגות הנוכחית מונעת מתאוות בצע ומרצון לשררה והצליחו באופן חלקי לערער על הלגיטימיות של משה ואהרון ופועלם.

משה, אשר כזכור סירב מספר פעמים לבקשת הקב”ה להנהיג את העם מתוך צניעותו הרבה והרצון לברוח משררה, ושעליו העידה התורה לפני שתי פרשות כי הוא “עניו מכל אדם”, היה שבע ממחלוקות והתקוממויות וניסה בדרכי שלום להידבר עם המסיתים, אולם אותם תככנים המשיכו בדרכם הרעה עד כי הקב”ה פער את האדמה שבלעה אותם חיים. לפני העונש הקשה משה פנה אל קורח וחשף את פרצופו האמיתי באומרו… כי הוא יודע שהמניע האמיתי לדבריו אינה הדאגה הכנה לטובת העם וכי הוא אינו “לוחם צדק חברתי”, כפי שהוא מנסה להידמות ולהציג את עצמו, אלא מטרתו הנסתרת הייתה לזכות במשרת הכהונה והוא קינא כי אחרים קודמו לתפקיד לפניו. את דבריו של משה משלימים מדרשי חז”ל השונים על הפרשה המתארים את קורח כאדם חומרי מאוד (הביטוי המפורסם “עשיר כקורח” מתאר את עשירותו הרבה) המונע ממניעים של כבוד ותאוות שלטון. דבריו של משה מלמדים אותנו כלל גדול מאוד בתקשורת בין בני אדם, כפי שניסחו זאת טוב מכל חז”ל במסכת קידושין בתלמוד הבבלי: “כל הפוסל – במומו פוסל”, כלומר כשאדם מעביר ביקורת על אדם אחר – לא מן הנמנע שהוא עצמו נגוע באותה “מחלה” ובעיה אשר מפריעה לו אצל הזולת, שכן אם אותה תכונה לא הייתה קיימת אצלו הוא לא יכול היה בכלל לראות ולזהות אותה אצל השני. מסיבה זו, בפעם הבאה שאנחנו רוצים להעיר למישהו אחר על התנהגותו (אגב, דבר שמומלץ ככל הניתן למעט בו) עלינו לעצור ולשאול עצמינו האם אותה תכונה מפריעה באמת קיימת אצלו או שבעצם את עצמנו אנו רואים ושופטים?

שבת שלום

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.

מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה! לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

 

בס”ד

#בזיקהלפרשה, והשבוע על פרשת ‘שלח לך’ כותב יוסי, תושב גן יבנה.

השבוע אנו קוראים את פרשת ‘שלח לך’. בשנה השנייה ליציאת בני ישראל ממצרים, הגיעו למדבר פארן, מהלך אחד עשר יום לכניסה לארץ ישראל. נאמר בפרשה : “שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן” (דברים י”ג, ב’). הקב”ה מבקש ממשה לשלוח אנשים ש’יתורו’ את הארץ. אנשים נבחרים לתפקיד ולשליחות המגוונת. מכל שבט נבחר אדם שייצג את שבטו. המטלות שניתנו להם היו:

  • לתור את הארץ לאורכה ולרוחבה
  • לבדוק את טיב הארץ – מזג האוויר בה, האדמה השמנה היא אם רזה? האם יש בה מטעים? פרדסים?
  • העם אשר יושב בה – כיצד הוא מיושב? האם בתוך מחנה או ערים מבוצרות?

האנשים אשר הלכו לתור את הארץ, תרו אותה ארבעים יום, וכאשר הם מספרים ומדווחים למשה, לאהרון ולכל עדת ישראל – כאן רואים כיצד כל אדם רואה את הדברים בצורה שונה ובזה היה חטאם של המרגלים, מלבד יהושע בן נון וכלב בן יפונה שראו את הדברים אחרת.

המרגלים מספרים שאכן הארץ ארץ זבת חלב ודבש וזה פריה.. הביאו בידם אשכול ענבים אשר נדרשו שני אנשים כדי להרימו, וכן רימונים ותאנים. אך העם אשר יושב בארץ – הם מתארים אותם כאנשים ענקים שלא נוכל להם, כי הם חזקים מאיתנו..

המרגלים הראו כאן חוסר בטחון באל ובעצמם.

לעומת זאת, יהושע בן נון וכלב בן יפונה ראו את הדברים אחרת. הם מיד השתיקו אותם ואמרו: ” עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ–כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָה”. (דברים י”ג, ל’) הם גילו מנהיגות ועודדו את העם שיש לבטוח באל. אך המרגלים לא הסכימו לדעתם של יהושע וכלב ורגמו אותם באבנים.

הקב”ה כועס מאוד על המרגלים, וכל העדה שהצטרפה אליהם, ואומר שהם ממשיכים לא להאמין בו על אף כל הנסים והנפלאות שעשה עמהם. הוא מעוניין להשמידם.

משה מתפלל אל ה’ ומבקש שיסלח להם. ה’ לא סולח להם, ומעניש את כל דור המדבר, שיהיו במדבר ארבעים שנה, וכל הדור הזה- מגיל עשרים שנה ומעלה, ימותו במדבר ולא יזכו להיכנס לארץ ישראל והמרגלים אשר הביאו את דיבת הארץ, מתו במגפה.

למעט כלב בן יפונה ויהושע בן נון, אשר נבחר להנהיג את בני ישראל עם כניסתם לארץ.

 

שבת שלום!

יוסי

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.

מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה! לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

 

#בזיקהלפרשה, והשבוע על פרשת ‘בהעלותך’ כותב אייל הראל, תושב גן יבנה זה 11 שנים. עד לאחרונה עבדתי במשרד ראש הממשלה בירושלים כראש החטיבה לביטחון פנים ועורף וכן כמנהלו של מרכז ניהול המשברים הלאומי. לאחר  כ-8 שנים בתפקיד החלטתי לפרוש ולצאת לקריירה כעצמאי כיועץ בתחומי העיסוק שהזכרתי. נשוי לאילנית ואב ל 4 ילדים – גל בן 18 (מנישואי הקודמים) שיר בת 13 עומר בן 11 ואוהד בן השנתיים. כאמור אנו גרים בגן יבנה כמעט 11 שנים ומתרגשים כל יום לקום אל מרחבי הטבע הניבטים מחלוננו.

מהי זיקה בשבילך? את זיקה פגשתי במסגרת חיפושי אחרי מסגרת שתאפשר נתינה וערכים לכל הקהילה ומצאתי זאת במסגרת שמאפשרת ביטוי לזרמיים השונים ולדעות השונות ומאפשרת לכל אחד לחיות את חייו מתוך תחושה של שייכות לקהילת גן יבנה.

פרשת “בהעלותך” – כנצר למשפחת כוהנים אני חייב לדעת את רזי העבודה בבית המקדש כי יכול להיות שביום מן הימים במידה והתפילה שמתפלל כל יהודי מאמין להקמתו של בית המקדש תתממש , אולי אקבל “צו 8″ ואצטרך לפעול ככהן בבית המקדש.

הפרשה מתארת ברוב הפסוקים את התהליך שנדרשים בני ישראל לבצע לאחר כשנה במדבר לקראת תחילת המסע המפרך לעבר ארץ ישראל- מסע שארך 40 שנה אולם בעצם אולי טרם הסתיים לאור העובדה כי הקשיים במדבר היו אמורים להכין אותנו לקראת ההתמודדות עם קשיי ה”ארץ המובטחת” אולם עד היום אנו נאלצים להתמודד עם קשיים מבית ומבחוץ ואנו חייבים להיות מוכנים לקדם כל אתגר.

בחרתי להתמקד בפסוקים הראשונים של הפרשה העוסקים במנורה, כאשר אלוהים נותן פיצוי לאהרון שלא קיבל בפרשה הקודמת מעמד של נשיא שבט, והוא מקבל כאן גישה ישירה לעיסוק בכלי המקדש ומרים אותו מהעם.  דברי יתארו בכמה מילים את מקומה של המנורה כסמל המדינה.

המנורה כסמל לאומי של מדינת ישראל – עם הקמת המדינה התעורר צורך בסמלים לאומיים, כגון סמל, המנון ודגל, וּועדת סמלים שהקימה מועצת המדינה הזמנית בחרה בהצעה שהגישו האחים המעצבים גבריאל ומקסים שמיר שהיא המנורה המעוטרת משני צדדיה בענפי זית כסמל הרשמי של מדינת ישראל.

העיטור של ענפי הזית מופיע במראות שנתגלו לנביא זכריה: “רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ… וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ… וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ” (ד:ב-ג). המעצבים נדרשו לעשות תיקונים כדי שהמנורה תהיה דומה לתבליט המפורסם בשער טיטוס ברומא, ובכך לסמל את חזרת המנורה לארץ ישראל. עובדה זו מדגישה שוב את הקשר ההדוק בין המנורה לארץ ישראל גם במדינת היהודים – היא מדינת ישראל.

מדינת ישראל מצטיירת בפני עצמה פנימה כ”אור לגוים” בהיבטי החדשנות והיצירתיות ומכל העולם באים לראות את הפלא של מדינה צעירה בת בקושי 70 שמייצרת ידע, חתני פרסי נובל יותר מכל מדינה אחרת בעולם, ומפיצה “אור גדול” ואת האור מסמלת לטעמי המנורה שהאירה בכל הדורות את הייחודיות של עם ישראל – אגב מנורה ולא “מגן דוד” שאינו קשור רק ליהודים דווקא, אלא ניתן למצוא אותו גם במקומות אחרים בעולם. לסיכום, ניתן לראות קו ישר המחבר בין מעשה המנורה, יצירת כפיו של בצלאל בן אורי (כמפורט בספר שמות), דרך פרשתנו המספרת על סיום ההכנות של בני ישראל לקראת המסע אל עבר ארץ ישראל, לבין הצבת המנורה (המנורות) בבית ראשון ובבית שני והשימוש במנורה כמוטיב חשוב בפסיפסי בתי הכנסת לאחר חורבן בית שני (ולהבדיל בתבליט בשער טיטוס), ועד “לשובה” של המנורה לארץ ישראל כסמלה הממלכתי של מדינת ישראל.

שבת שלום!

אייל הראל

אייל הראל

#בזיקהלפרשה – והשבוע, על פרשת ‘במדבר’, כותבת הילה פליישר, מתנדבת בתכנית זיקה, נשואה לגבריאל ואמא של עלמה, נדב ומעוז. מתכנתת, גרה בגן יבנה 7 שנים.

מהי זיקה בשבילי? הכרתי את תכנית זיקה לראשונה בחג ישוב הראשון! זיקה בשבילי היא קהילה במיטבה, אנשים מדהימים שפועלים נמרצות לטובת היישוב.

קירוב לבבות בין אנשים, ערכים של יהדות וישראליות, מקורות ובעיקר אהבה של בן אדם לחברו.

בפרשת במדבר יש הרבה חלקים, כביכול “טכניים”. בני ישראל נמצאים במדבר כבר שנה וכעת מתחילים במסע לארץ ישראל.

בפרשה זו מסופר על ההתארגנות למסע – מפקד לאומי, מפרטים את שמותיהם של נשיאי השבטים, מחלקים את השבטים למחנות ומספרים על תפקידו המיוחד של שבט לוי.

כל אדם עובר בחייו מסע, שכולם היו רוצים שיהיה מסע מוצלח וטוב, ולשם כך כמובן נדרשת הכנה נאותה.

בפרשה אפשר לראות איזו הכנה נדרשת עבור מסע גדול כזה, כולם שותפים במסע, לכל אחד תפקיד.

אני קוראת את הפרשה ומקשרת לחיים שלנו, ואולי קצת לאקטואליה

זה מעלה מחשבות על המסע שלנו בחיים, על ההכנות שעושים ההורים שלנו והתפקיד שלהם במסע שלנו. התפקיד של הקהילה כולה, וכמובן התפקיד שלנו במסעם של הילדים שלנו והסובבים אותנו.

על התפקיד של כל אדם במסע, כמו התפקיד המיוחד של שבט לוי, שנבחר לעשות בזהירות יתרה את הטיפול בכלי המקדש. לנו כהורים יש תפקיד שבו אנחנו צריכים בזהירות יתרה לטפל בנפשם הצעירה והצומחת של הילדים הקטנים. לא לחסום אותם, לאפשר להם לגלות את התפקיד החשוב שלהם, המשהו שבו הם מצטיינים ובמה הם תורמים לעולם הזה, וכל אחד שונה מחברו, ולכל אחד יש תפקיד חשוב ומיוחד.

אז מה התפקיד החשוב שלי במסע? האם כבר מצאתי אותו? במה אני תורמת?

כמה תהיות לסוף השבוע…

שבת שלום!

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.

מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה! לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

12743821_10154620073399698_2043806832624445200_n

 

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת “בחוקותי” כותב לנו אילן רביבו, בן 50, נשוי לורד, אב לשלושה בנים, עובד בנמל אשדוד, תושב גן יבנה כ-12 שנים . את העשייה ההתנדבותית שלי התחלתי כיו”ר הנהגת הורים בבית הספר “בן גוריון”. כיום אני משמש כחבר מועצה בתפקיד מחזיק תיק הספורט והנוער.

מהי זיקה בשבילך? זיקה בשבילי היא החיבור בין התרבות היהודית לתרבות הישראלית תחת עשייה במרחב הציבורי. הגשמת חלום של חיי קהילה סביב נושאים חברתיים הקשורים למסורת ישראל.

פרשת בחוקותיי מכונה ‘פרשת התוכחות’ והיא פותחת בפסוק אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם” (ויקרא כ”ו,ג). ראשית יש להבדיל בין חוק למצווה.

חוק הוא הוראה שאין לה נימוק – “חוק יבש” – כגון פרה אדומה , שילוח הקן.

מצווה זוהי הוראה שיש לה הסבר כגון כיבוד הורים …

על פי הפרשה, עלינו לקיים את החוקים והמצוות בין אם הם מובנים לנו ובין אם לא.

בתחילת הפרשה אנו פוגשים בהבטחת ה’ שאם נקיים את המצוות והחוקים אזי הגשמים ירדו בעתם והאדמה תיתן  פריה בכמות גדולה.  הגמרא נותנת דוגמא לכמות – אפילו עץ סרק יתן פירות  ובארץ יהיה אושר, שפע, שלום  ובית המקדש ישכון על תילו והשכינה תדור בינינו.

אך אם לא נקיים את המצוות והחוקים ה’ יביא על העם והארץ זוועות ועונשים חמורים כגון רעב , חורבן בית המקדש, גלות ועוד.

סוף הפרשה עוסק בנושא נדירת נדרים, הקדשה לשם ופדיון הנדרים. חכמים הזהירו את האדם לבל ינדור נדר כמו שאומר הפסוק “מוצא שפתיך תשמור”.

כאשר האדם מוציא מפיו נדר בכל סוג לשון חובה עליו לקיימו. התורה מפרטת על אלו דברים נתפס הנדר ובאיזה ערך ניתן לפדות אותו. ואיפה זה פוגש אותי? אני פועל מתוך תפיסת עולם האומרת שיש חשיבות להבטחה שלי, למילה שלי – בין אם זה לבן משפחה, לילד – יש משמעות חשובה לקיום ההבטחה ולהיצמדות אליה על מנת שיוכל לבטוח בך ולהאמין בך בהמשך הדרך.

המסר החשוב ביותר שאנו מקבלים מהפרשה הוא חשיבות ההיצמדות לחוקים ולכללים, החיים במדינה שומרת חוק והשמירה על מסגרת חוקית מאפשרת לנו לייצב את החברה בה אנו חיים. החוקים באים לעשות לנו סדר בתוך תוהו ובוהו  – סדר חברתי המאפשר חיים משותפים בתוך מסגרת כללים וחוקים שכולנו מחויבים אליה.

שבת שלום!

IMG-20160526-WA0002

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.

מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת ‘בהר’, כותבת לנו איריס חליפה,  תושבת וילידת המושבה  גן יבנה. נשואה ליצחק, אמא לשתי עלמות אהובות – נועה וליהיא. מנהלת המחלקה החינוכית בתזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד, מרצה לקולנוע, בימאית.

מהי זיקה בשבילי? ביום שסיון בן שימול מזיקה פנתה אליי לכתיבת טור זה, ציינו בדיוק 7 שנים למותו של אבי אברהם מלכה ז”ל (כן, כן האיש המיוחד “מהמכולת של אברם”). זיקה מגלמת ערכים ברוח אבי שהם הזמנה לבית פתוח, אוזן קשובה לקולות שונים ומגוונים שלעיתים חושבים אחרת ממני, שיח מקרב, חזון אידיאליסטי שמחובר לעשייה אקטיבית ויוזמת ובעיקר הזמנה “לצאת קצת מעצמנו” ברוח היהדות והישראליות.

פרשת השבוע, מתקשרת אף היא לאבי. פרשת “בהר” או “הר סיני” באוריינטציה קהילתית (ספר ויקרא פרק כה’-כו’ פסוק ב’) – מפרטת דינים והלכות כלכליים ובהם מצוות שמיטה, שנת היובל, גאולת קרקעות, איסור ריבית, דיני עבד עברי ואיסור פסל ומצבה.

רש”י שואל את השאלה המפורסמת: “מה עניין שמיטה אצל הר סיני”? הוא מתייחס בשאלתו לפירוט הדקדקני של מצוות השמיטה ואני רוצה להרחיב ולשאול מה עניין הפירוט בנושא זה ובנושאים האחרים שבפרשה דווקא בטיימינג הזה? דווקא עכשיו?  בואו נעצור רגע ונבין את הסנריו: משה בהוראה ישירה מהאל מדבר אל  עם שבמשך ארבע מאות שנה היה עבד!!בפרק זמן ממושך זה  נולדו דורות של עבדים לתודעת עבדות: חסרי  רכוש ,ללא שדות, כרמים.. ללא זכויות חברתיות או כלכליות, מצויים בתחתית הסולם החברתי, כפופים למלך נצלן תאב כוח וכפוי טובה…

תרה מזו, העם נמצא למרגלות הר סיני במדבר השומם, הצחיח מבט חטוף מסביב מגלה שאין שדות שופעים ירק וכרמים ומטעים מניבי פרי.. אז למה בכל זאת  האל מתעקש לפרט באדיקות במצוות אלו ודווקא  בעיתוי זה? ולהוסיף לכך  בקשה פיוטית “וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו” (פסוק י’- יא’)?

תשובתי לקושיה זו קשורה להיבט חשוב בחינוך או בשינוי, וזה בראש ובראשונה שינוי חשיבתי תודעתי. למה אני מתכוונת? ברגע שמשה מפי האל מפרט בדקדקנות את המצוות הנידונות הוא מזמין את העם להשיל מתוכם את תודעת העבד שחלחלה לנפשם ומבקשם לשנות פאזה ולראות עצמם כאדונים בעלי עבדים ושדות וכרמים ומטעים, זהו ציווי להתרחק מ”המודל המצרי”, ולפעול לאורו של מודל אלטרנטיבי יהודי המושתת על ערכים חברתיים שוויוניים. מודל הממזג את החומר עם הרוח מתוך כבוד לטבע ולזולת.

ומתי הם יוכלו להבין  היטב את ההבדל המהותי שבין “המודל המצרי” “למודל היהודי”? כשחוויית היותך עבד אומלל עדיין צרובה בך.

בנוסף, הפירוט הדקדקני מזמין אותם ל’דמיון מודרך’ בארץ המובטחת והרחוקה כל כך מהמדבר שסביבם.

אני חוזרת לאבי אברהם מלכה ז”ל שהיה ממקימי גן יבנה, חבר מועצה, פעיל קהילתי. גן יבנה הייתה  עבורו “הארץ המובטחת” מיד כשירד מאונית המעפילים להתיישב כאן במעברה, מסביב  שממה וריק..(כמדבר) ורק עץ תאנה זקן היטיב עימם את פירותיו המתוקים. היה צריך הרבה אופטימיות, אמונה, ושינוי תודעה  להאמין שיום אחד יוריקו השדות ..יבנו בתים.. ויכה כאן שורש  ישוב יפה  למרגלותיו של העץ הטוב.

הלוואי שנצליח להיענות לבקשת הקריאה של האל “לצאת קצת מעצמנו” ו”לשמוט” תודעות מקולקלות, לשמוט קצת מזמננו היקר” לטובת הכלל, לשמוט פסימיות וקטנות אמונה, כך נשוב בדרור לבתינו ולמשפחותינו כמובטח…

שבת שלום!

,תמונה איריס1

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת ‘אמור’, כותבת סיון בן שימול, בת 46, נשואה ואם לשלושה, עובדת סוציאלית (M.s.w), יוצרת בזכוכית ומנחת סדנאות. תושבת גן יבנה מזה כתשע וחצי שנים, אליה עברה בעקבות חברים ומשפחה, מעבר שהתגלה כאחת ההחלטות הטובות של חייה לדבריה. עם ההגעה לגן יבנה נדבקה בחיידק ההתנדבות, החל מהנהגות ההורים בה שמשה גם כיו”ר הנהגת הורים בבי”ס בן גוריון, דרך הקמת קבוצת נטוורקינג עסקית, הקמת פורום האמנים והיוצרים של גן יבנה, חברות בתכנית גוונים גן יבנה והתנדבות בצוות זיקה מזה כחמש שנים.

מהי זיקה בשבילך? לזיקה יש מקום משמעותי בחיי. בזכות זיקה אני מחוברת לתרבות יהודית- ישראלית, חווה מסורות חדשות ועתיקות בצורה מעמיקה יותר ואף לוקחת חלק בהקמת מסורות יישוביות קהילתיות נפלאות בזכותן אני מחוברת לקהילה וליישוב שלי באופן עמוק וחם.

פרשת השבוע היא פרשת “אמור”. בפרשה ניתן למצוא שלושה חלקים: הראשון עוסק בדיני טומאה וטהרה של המשרתים בקודש ובכללים לגבי הפסולים בהקרבת קורבנות. השני עוסק במועדי ישראל ומצוותיהם והשלישי הוא סיפור שנגמר באלימות עקב נשיאת שם ה’ לשווא.

החלק השני הוא החלק אליו אני הכי מתחברת. מועדי ישראל והמסורות סביבם הם אחד החלקים היפים ביותר בתרבות היהודית בעיני. המועדים הללו, אשר בהם אנחנו מבלים בחיק משפחותינו ואנשים היקרים לליבנו, בהם אנחנו מדי שנה חוזרים על מנהגים וריטואלים אשר עוברים מדור לדור, מחזקים את תחושת השייכות שלנו לעם היהודי, לקהילה שלנו ולמשפחה.

על אף השונות הקיימת בקיום המסורות בין המוצאים השונים שלנו, תמיד יש את חוט השני הזה בין כולנו עם מנגינה כזו או אחרת, שונה אך זהה. וזה חלק מהיופי  של העם ושל המדינה שלנו בה התקבצו יהודים מרחבי תבל, כולם קצת שונים וקצת דומים, כולם סביב תרבות רבת שנים.

אחד הדברים היפים בעיני בגן יבנה אלו המסורות היישוביות – הקהילתיות בהן אני שמחה לקחת חלק, מסורות אשר זיקה פיתחה, כגון חג ישוב – לציון חג השבועות, אשר בעוד ארבעה שבועות ייחגג בפעם השביעית בישוב תוך שיתוף פעולה מדהים של כל גן יבנה – תושבים, בתי ספר, ארגונים התנדבותיים, תנועות נוער, חוגים, מקהלות, חבורות זמר ועוד….
מסורות נפלאות נוספות כבר הפכו לחלק מהתרבות המקומית כגון בתים מדליקים בחנוכה, צעד ראשון בקהילה לקבלת תינוקות חדשים בישוב ואחרות הולכות ונבנות כמו הקומזיץ הקהילתי בערב יום העצמאות שהתקיים זו הפעם השנייה, זיכרון בסלון אשר התקיים זו הפעם הראשונה בערב יום השואה ועוד….
מאחלת שנזכה להמשיך לקיים את המסורות שלנו, כאן בגן יבנה, המבוססות על התרבות היהודית ישראלית ויוצרות חוט הנמשך מפרשת ‘אמור’ ועד ימינו אנו…

שבת שלום!

IMG_7628

בס”ד

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

 

והשבוע, על פרשת ‘קדושים’, כותבת עליזה כהן, תושבת גן יבנה, עוסקת בחינוך כגננת בן ממלכתי במסגרת גני המועצה המקומית.

מהי זיקה בשבילי?  זיקה בשבילי היא חיבור התושבים לנושאים חברתיים ולמסורת, על מנת להכיר את יהדותנו  ולקרב לבבות. באהבה אחווה ורעות.

 

פרשת קדושים – בפרשה זו כלולות כל עשרת הדברות – כמו שבמעמד הר סיני יצאה תורה שלמה מכינוסם של כל ישראל יחדיו, כן גם כאן כלולות כל עשרת הדברות.

כאשר כל ישראל יחד, הם קשורים זה לזה, והם מקיימים את מצות “ואהבת לרעך כמוך” הנאמרת בפרשה זו, עולה ונוצרת מתוך קשרים אלו גם התקשרות שלמה עם הקדוש ברוך הוא, ומכוחה אנו זוכים לקדושה מאתו.

בפרשת קדושים אחת המצוות המרכזיות ביהדות – “ואהבת לרעך כמוך” (ויקרא י”ט, י”ח) – מצווה על כל אדם לאהוב כל אחד ואחד מישראל כגופו.. לספר בשבחו ולחוס על ממונו בדיוק כפי שהוא חס על ממונו עצמו ורוצה בכבוד עצמו. ואילו המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא.

על פניו ניתן לומר שכוונת התורה אינה פשוטה.

כך עושה הרמב”ן – ומפרש כי אי אפשר להגיע לאהבה אמיתית כלפי אדם זר, אלא שכוונת התורה היא מעשית בלבד.

עלינו לנהוג עם הזולת באותה הדרך שאנו רוצים שינהגו עימנו.

לא לזלזל בדבריו של חבר ולא לפגוע בכבודו. לא ליהנות מנפילתו של איש  לא אהוב ולא לשמוח בחולשתו  של סוחר מתחרה.

לפתוח את הבית בפני אחרים, לסייע לנזקקים, לבקר חולים ולנחם אבלים.

התורה מצווה אותנו לחוש תחושת קרבה עמוקה אל כל אדם מישראל.

כל המקיים פסוק זה, ו”אהבת לרעך כמוך” כאלו קיים כל התורה כולה.

 

שבת שלום!

 

 

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת ‘אחרי מות’ כותב שי חכים, תושב גן יבנה מאז 2003, הגיע לישוב בעקבות חברים שהחליטו להקים כאן את ביתם. “בתחילה גרנו בשכירות ואחרי כמה שנים עברנו לבית משלנו שבו אנחנו גרים עד היום. נשוי למיכל כמעט עשרים שנה ומגדל בגאווה שני בנים”.
מהי זיקה בשבילך? זיקה עבורי היא השאיפה ליצור “גן יבנאיות”. לפעול מתוך מקום של אכפתיות כדי ליצור ישוב שטוב לחיות בו. הייתי רוצה שכשידברו על גן יבנה יגידו ש”גן יבנה זה לא רק מקום, זה גם אופי”. אני מאמין שזיקה היא המקום של תושבים אכפתיים לשפר ולעצב את היישוב ולבנות לו אופי.

פרשת “אחרי מות” מתחילה אחרי מות בניו של אהרון שהומתו משום שנכנסו לקודש הקודשים באוהל מועד.
רובה של הפרשה עוסקת בהסברים לגבי סדר הקרבת הקורבנות באוהל מועד ביום הכיפורים וחלקה מדברת על האיסור להקריב קורבנות מחוץ לאוהל מועד ולשפוך דם לשווא.
ההפטרה עוסקת בהסתאבות מוסרית ובשכחה של האלוהים. לכאורה, אין קשר בין הקרבת קורבנות ביום הכיפורים ובין הסתאבות מוסרית ואובדן דרך.
כשמקשיבים למילים בפרשה מגלים שהפרשה וההפטרה “מדממות”. המילה “דם” על הטיותיה השונות מופיעה 29 פעמים בפרשה ובהפטרה.

דם הוא הדם שזורם בעורקים, אבל הדם הוא גם הנפש. דמים הם שם נרדף לכסף ואנחנו מכירים ביטויים כמו “שפך את דמו”, “מוצץ דם” ו”לרקוד על הדם”.
בפרשה יש איסור לשפוך דם ולאכול את הדם כי הדם הוא הנפש של הבשר. הכוונה היא שמותר להרוג את החיה ולאכול את בשרה, אבל אסור לבזות את החיה על ידי שימוש בדם שלה, למרוח אותו, לאכול אותו או לקיים אתו טקסים.
ההפטרה לוקחת את הרעיון שהדם הוא הנפש ומשווה את ההסתאבות המוסרית לשפיכת דמים. כאשר אנחנו עושקים את היתום הגר והאלמנה, החלשים בחברה, אנחנו משחיתים את הנפש שלהם. אנחנו פוגעים בהם בצד החומרי או למען רווח חומרי, אבל הנזק שאנחנו גורמים הוא נזק לנפש שלהם והוא נזק לחברה כולה. לכן התוכחה של הנביא יחזקאל מכוונת אל “עיר דמים” ואל “עיר שופכת דם בתוכה” (יחזקאל כ”ב פסוקים ב-ג) ולא רק אל האנשים המסואבים בתוך העיר. הסיאוב, העושק וההונאה הם לא רק אשמת מי שמסתאב, אלא גם אשמת אלו שמאפשרים לעושק לקרות ולא נוקפים אצבע.
תהליכים של סיאוב ושל ריקבון הם תהליכים טבעיים שמתגברים מעודף וריכוז של שפע במקום אחד. הריקבון הוא המנגנון שמחריב את השפע העודף כדי להשיב מחדש את האיזון.
השפע יכול להיות חומרי כמו כסף ורכוש, אבל גם עושר רוחני של ידע ותרבות, כשהוא מרוכז במקום אחד גורם בסופו של דבר לסיאוב וריקבון.

הפרשנות האישית שלי לפרשה היא שכולנו שואפים שיהיה טוב יותר. שגן יבנה תהיה מקום טוב יותר, ושהבית שלנו יהיה מקום טוב יותר לחיות בו. אבל אם לא נקפיד לפזר ולהפיץ את ה”טוב יותר” שצברנו, אם לא נבחן כל הזמן מי הם הגר, היתום והאלמנה בסביבה שלנו ונדאג שחלק מאותו הטוב שאנחנו מאחלים לעצמנו יגיע גם אליהם, נעודד יצירה של סיאוב וריקבון שיכלו וישמידו את השפע והטוב שאנחנו כל כך מתאמצים ליצור.

כל אחת ואחד מאתנו יכולים לפזר ולהפיץ את הטוב שלנו לסביבתנו. הנה דוגמא קטנה. בשנתיים האחרונות אני מטפח את הערוגות של הצמחים ברחוב שלי. היוזמה התחילה מניסיון לגדל קצת ירקות בשטח הציבורי, אבל הפכה מאז לפרויקט שמעבר לטיפוח הערוגות, מנסה לשנות את “התרבות” של זריקת פסולת בשטחים פתוחים. קשה לחנך אנשים מתי להוציא את הפסולת לפינוי, אבל לפחות אפשר לכוון אותם לא להשאיר אותה על הערוגות על ידי זה שממלאים את הערוגות הריקות בצמחים.

אני מאמין שכל אחד יכול לעשות שינוי. כל אחד יכול לקחת מטאטא ולהשקיע שתי דקות בלטאטא את המדרכה ליד הבית שלו. אם כל אחד יעשה את זה ליד הבית שלו, הרחובות שלנו יהיו נקיים. כל אחד יכול לשתול פרח אחד ליד הבית ולקחת עליו אחריות בלהשקות ולטפח אותו. צמח אחד, זה כל ההבדל. חמישים משפחות זה כבר חמישים פרחים מטופחים ברחוב. וחמישים פרחים זה כבר רחוב שנראה אחרת.

שבוע טוב!

1908374_1445471862434655_2762176411043799231_n

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת ‘מצורע’, כותב ראובן נחום, מתנדב בצוות זיקה.

מהי זיקה בשבילך? הייתה לי זכות גדולה להיות בין מייסדי זיקה בגן יבנה. זיקה כארגון פיתחה חזונות וגזרה מהן יעדים ומטרות, פיתחה תרבות ארגונית השואפת לשיפור מתמיד וקשובה בכל נימיה לרצונות ולחלומות של תושבי גן יבנה.

חג הפסח ממשמש ובא וארבעת הבנים בהגדה שבים ומופיעים כמידי שנה בסדר היום שלנו. מי הם ארבעת הבנים? עבורי ארבעת הבנים הם ארבעה דורות במשפחה אחת.

ה”חכם” הוא אבי המשפחה – הוא יודע את התורה החוקים והמצוות הוא הדמות המושלמת.

ה”רשע” – בנו של החכם, יודע את התורה כי למד מאביו אולם מתנכר לה ואינו מעביר אותה לבנו התם. ה”תם” אינו יודע את התורה ואת המנהגים והחוקים והמצוות משום שאביו לא לימד אותו. הוא עדיין נושא עימו זיכרון מעומעם מבית סבו החכם אולם הוא אינו בטוח בדברים משום שאביו הרשע התנכר לתורה ולא לימד אותו דבר. לתם אין מה ללמד את בנו – “זה שאינו יודע לשאול”.

הבן “שאינו יודע לשאול”  מייצג את המצב החמור ביותר מבחינת עם ישראל. הוא גדל באווירה ללא מצוות וחוקים, ללא תורה וללא ידע. הוא למעשה במובן מסוים פרא!

כשנקראתי לדגל בשעתו, והקמנו ביחד את זיק – ומאז ועד היום, דמותו של ה”בן שאינו יודע לשאול” לנגד עיני והחשש הגדול שדורי הוא דור ה”תם” מדיר שינה מעיני במובן הציבורי קהילתי. אני עושה ככל יכולתי להאיר את החוכמה הקדומה.

פרשת השבוע, פרשת “מצורע”, עוסקת בתהליך העובר על המצורע ביום טהרתו. יש בה פירוט מעניין של סדר העבודה או אם תרצו נוהל העבודה, שבו בסופו של דבר מטוהר המצורע ושב אל המחנה.

סדר הפעולות מדוקדק ומחייב ויש בו מרכיבים סימבוליים. התהליך שעובר המצורע מנידוי והוצאה מחוץ למחנה, ועד שיבה לשבט ולמשפחה הוא כזה, משום שיש פה גם מרכיב חינוכי.

מחלת הצרעת במובן התנ”כי והעיסוק המפורט בה, מעניינת. מהי המחלה הזו? מה לדעת חז”ל הסיבה למחלה ?

יש אמירות רבות המתייחסות למחלה הזו בארון הספרים היהודי, בחרתי מתוכן שלוש:

בפרשה מטהר הכהן את המצורע כך: “וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. צִוָּה, הַכֹּהֵן, וְשָׁחַט, אֶת-הַצִּפּוֹר הָאֶחָת–אֶל-כְּלִי-חֶרֶשׂ, עַל-מַיִם חַיִּים אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ, וְאֶת-עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת-שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת-הָאֵזֹב; וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה, עַל, הַמַּיִם הַחַיִּים. וְהִזָּה, עַל הַמִּטַּהֵר מִן-הַצָּרַעַת–שֶׁבַע פְּעָמִים; וְטִהֲרוֹ, וְשִׁלַּח אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה.”

“מפני מה מצורע נטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים, בעץ ארז ובאזוב? על ידי שהגביה את עצמו כארז לקה בצרעת , כיון שהשפיל עצמו כאזוב, נתרפא על ידי אזוב” (קהלת רבה).

ואת האמירה הזו אין צורך לפרש כלל.

והנה עוד  התייחסות – “אמר ריש לקיש (רבי שמעון בן לקיש, מגדולי האמוראים): מהו שנאמר: “זאת תהיה תורת המצורע”- זאת תהיה תורתו של המוציא שם רע”(ערכין טו ע”ב)

על פי חז”ל – הצרעת היא מחלה התוקפת את מי שמוציא שם רע לחברו.

ולבסוף, “אמר רבי חנינה : אין הנגעים באים אלא על לשון הרע. אמרו חכמים: תדע לך שהנגעים באים על לשון הרע, הרי מרים הצדקת על ידי שדיברה לשון הרע במשה אחיה דבקו בה הנגעים – סימן לכל בעלי  לשון הרע. הווי “זכור את אשר עשה  ה’ אלוהיך למרים” (דברים כ”ד, ט) והרי דברים קל וחומר: מה מרים שלא דיברה אל שלא בפניו של משה ולהנייתו של משה, לשבחו של מקום ולבינינו של עולם – כך נענשה, כל המדבר בגנותו של חברו ברבים על אחת כמה וכמה” (דב”ר ו ח: ספרי דברים רעה)

לפי חכמינו, דיברה מרים עם אהרון על כך שפרש מציפורה אשתו. לטובת משה דיברה ולטובת המקום כלומר שיקיים מצוות פריה ורביה אולם, די בכך שלא דיברה בפניו כדי שתחלה בנגעים, כלומר צרעת.

אם כן, קוראיי, צרעת באה מלשון הרע. המצורע מוצא מחוץ למחנה וצריך לעבור תהליכי היטהרות עד שובו חזרה למחנה,לאוהלו ולמשפחתו. סביר להניח שאדם שעובר תהליכי התבודדות בכפייה הוגה גם בדבריו ומיטיב את דרכיו.

אנא ראו והשתדלו שלא לומר לשון הרע, לא להגביה את עצמכם ובטח לא להוציא שם רע לחבריכם. אפילו כשנדמה שהדם רותח והאצבעות רצות  אצות על מקלדת המחשב להשיב מנה אחת אפיים!

שבת שלום!

12473929_10153380568002021_725037995195787609_o

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת ‘תזריע’, כותבת שרון עופרי, נשואה לגל ואם ל – 5 ילדים מדהימים : עידו , נדב , תמר, יונתן ושניר

תושבת גן יבנה כשבע שנים, אוהבת מאד את המקום ואת האנשים פה

מהי זיקה בשבילי ? נחשפתי לראשונה לפעילות זיקה בבית הספר, כשבני הגיע לגיל בר המצווה והשתתף במסע בני ובנות מצווה יישובי. יצירת החיבור הטבעי והפשוט של כל ילד בכיתתו למסורת, תוך כיבוד כל אדם ואמונתו יצרו משהו חדש, מגבש ומרענן בתהליך קבלת עול המצוות . זיקה היא החיבור בין הבית לנפש .

פרשת ‘תזריע’ ממשיכה לעסוק בענייני טומאה וטהרה שהתורה החלה לעסוק בהם בפרשת שמיני.

הפרשה פותחת בדיני היולדת ובדיני הצרעת.

החטא החברתי וברית המילה נמצאים יחד באותה הפרשה, וככל הנראה לא בכדי – החטא החברתי מדמה את המוות ואילו ברית המילה מדמה את יצירת החיים.

“וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ”.

ומכאן עולות כמה שאלות ..

מדוע ברית מילה אם נולד לאם יהודיה ?

מדוע ברא ה’ את היהודי לא מהול וציוה עליו למול את עצמו , הרי היה יכול לברוא אותו מהול מלכתחילה?

על כך נאמר, ה’ ברא את עולמו עם דברים חסרים הזקוקים לתיקון והשלמה.

ה’ נותן לנו אפשרות לתקן אותם ובזה להשלים את הבריאה.

בהמשך, הפרשה מפרטת את התפשטות הצרעת מגוף האדם ועד לנגעים בבגדיו ובביתו. הצרעת הינה האגו של האדם – בגדיו ורכושו באים לדמות את התכונות והמעשים שהאדם בוחר לעשות בשם האגו.

בפרשה פירוט רב שמטרתו להדגיש את חומרת חטא הגאווה ומה הוא מביא על האדם – מפגיעות גופניות מוחשיות בריאותיות , חברתיות אפילו עד להרס כלכלי.

קל לנו לחשוב שמגיע לאדם כזה שירחקו ממנו. אך ה’ נותן את הזכות לחרוץ את דין האדם רק לכהנים שהם אנשי החסד והאהבה. אל לנו לבקר או לשפוט – הפרשה אף מדגישה כי הכי חשוב לא להתרחק ממנו אלא דווקא לגשת אליו במידת החסד , האהבה, ולהסתכל על תכונותיו הטובות.

 

כמה פעמים התאכזבנו מחברים ? משפחה ? כמה פעמים מצאנו את עצמנו שופטים אנשים קרובים בחיינו לכף חובה ?

ברגיל שלנו אנחנו נתלונן, נתעצבן , נתרחק , לעיתים עד לניתוק היחסים.

בורא עולם נותן לנו את הכוח והזכות לתקן דברים חסרים בעולם שהוא ברא , יש לנו את הכוח לתקן יחסים שנהרסו במהלך חיינו. יש לנו את הכוח לצור דברים חדשים שלמים כמו השלמת הבריאה.

כשם הפרשה, ‘תזריע’, בואו נגדיל את זרעי האהבה והחברות בחיינו ובחיי ילדינו .. בואו ניצור ונתקן יחסים בחיינו. בורא עולם נתן לנו את הכוח לזה.

שבת שלום

IMG-20160407-WA0000

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.

מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והפעם על פרשת ‘שמיני’ כותבת דינה יניב, מתנדבת בזיקה, נשואה לסביון, אמא לשלושה ילדים מדהימים: יונתן, גיל ועמית. גרה בגן יבנה כ- 27 שנים, אוהבת מאוד את המקום. עובדת בעמותה שנקראת: ילדים בסיכוי- המועצה לילד החוסה – הנותנת שירותים לילדי הפנימיות בכל הארץ ובכל המגזרים: יהודים וערבים, חילונים ודתיים.

מהי זיקה בשבילי? זיקה עבורי, היא עשייה למען הקהילה בישוב! עשייה במרחב הציבורי בתחומי ענין שונים: סביב מעגל החיים, סביב החגים וסביב נושאים הקשורים באהבת הארץ. כל זאת במטרה לחבר ולהכיר את האנשים שאנו חיים איתם ולפתח רב שיח תרבותי.

פרשת השבוע, פרשת ‘שמיני’ עוסקת במספר נושאים: חנוכת המשכן, חטאם של בני אהרון, דיני מאכלים, דיני טומאה ועוד.

אני בוחרת לדון בנושא חנוכת המשכן ובנושא שתיקתו של אהרון.

מסתיימים להם שבעת הימים בהם משה מבצע את כל העבודות במשכן כשהוא מאמן את אהרן ובניו לקראת הרגע בו הם יקבלו באופן רשמי את הכהונה במשכן.

אהרון מעלה את הקורבנות על המזבח ומקריב גם מנחה. בסוף נושא את ידיו ומעניק לעם את ברכת הכוהנים: “יברכך ה’ וישמרך, יאר ה’ פניו אליך ויחונך, ישא ה’ פניו אליך וישם לך שלום.”

האש יורדת ואוכלת את הקורבנות, העם שמח על ההתגלות האלוהית ויודעים שחטא העגל נמחל.

בדיוק ברגע השמחה הגדולה בני אהרון עושים מעשה שלא נתבקשו. האש שבאה מהשמיים, פוגעת בהם והורגת אותם מיד. פרשנויות רבות למה הדבר קרה.

כמה לא צפוי, כמה נורא. כמה פעמים קורה לנו שאנחנו מתכוננים לקראת אירוע גדול כמו חתונה, בניית בית ועוד, שנראה לנו שחשבנו על הכל ואז משהו משתבש, משהו לא יוצא בדיוק כמו שרצינו. האירוע מראה לנו שלא ניתן לחשוב על הכל, שתמיד יהיה משהו שנשכח אבל גם דברים יכולים להסתיים בצורה הרבה יותר כואבת – אז יש לקחת זאת בפרופורציות כי במקרה שלנו שני בניו של אהרון נהרגו.

תוך כדי האירוע משה אומר דברים כדי לנחם את אהרון אך אהרון שותק: “וידום אהרון”.

משה לוקח את אהרון שיהיה לו לפה כי גמגם, ומה קורה פה? משה מדבר ואהרון נשאר שותק!

כמה פעמים מצאנו את עצמנו חסרי מילים  לנוכח האירועים סביבנו, חסרי יכולת להבין למה נאמרו ויתר על כן הדרך בה נאמרו. לפעמים אנו עדים לאירועים או מעשים בעלי השפעה שגורמים לנו לשתוק. השתיקה מטרתה לתת לנו לחשוב להבין מבלי להגיב לעומת אלה שמרגישים את הצורך תמיד לומר את דברם מבלי להפעיל שיקול דעת.

מכאן אני מבקשת היו חכמים ולא צודקים, שימו לב למה שפיכם מדבר, קבלו דברים בפרופורציות כי יש דברים חמורים הרבה יותר.

אסיים במשפט: ” אמור מעט ועשה הרבה”, מסכת אבות, א פסוק יד.

שבת שלום

FB_IMG_1430421129905

בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.

מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!
לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת צו, כותבת לנו טליה מיינר, רכזת פרויקטים וניהול ידע בתכנית זיקה, גרה בתל אביב, בעלת תואר שני במידענות. אוהבת את הארץ והחיים דרך הרגליים, בטיולים וריצות. מאמינה שלכל אדם הזכות והחובה לעשייה חברתית ולימוד מתמיד.

מהי זיקה בעיניך? זיקה בעיניי היא התגשמות חלום של חיי קהילה באופן שאני מאמינה בו, כזה השומר על מסורות ומחדש ויוצר, תוך דיאלוג מתמיד בין מגוון קולות וחשיבה לעומק.

פרשת השבוע, פרשת “צו” מבטאת את החשיבות לשרת את הקהילה בתוך מרוץ החיים ומעלה בעיני את שאלת התכלית והמחיר.

הפרשה עוסקת בהנחיית הכהנים בחוקי הנחת הקורבנות. בסוף תקופת הלימוד וההתנסות הם נכנסים לשמונת ימי מילואים במהלכם מקדשים את המשכן ואת אהרון ובניו לעבודה במשכן.

הפרשה מתחילה בהנחיה ליצור את אש התמיד, אש אשר בוקר בוקר יקפיד הכהן לשמור ולחזק אותה.

בהמשך מפורטים הקורבנות: קורבן מנחה, קורבן חטאת, קורבן אשם, קורבן שלמים. העיסוק בהנחת הקורבנות מייצר אי נוחות, מה הטעם לכל זה? מה הטעם בקורבן שאפילו יש איסור לאוכלו? מהיכן מגיע כל השפע הזה? האם זה קורבן שווא?

אהרון ובניו הם משרתים. משרת היא מילה בעלת הקשר שלילי וחיובי. משרת הוא גם עבד, אדם שמנקה ומסדר אחרי אדם אחר, עשיר יותר. אבל אנחנו מכירים את המילה בהקשר החיובי, משרת בצבא, משרת את הקהילה. כאן יש שליחות. גם אהרון ובניו משרתים את הקהילה ובמידה מסוימת עושים את העבודה השחורה והקשה.

אם חוזרים לתחילת הפרשה ה’ שולח את משה לתת לאהרון ובניו “צו” גיוס לשמור על אש התמיד ולהעמיק אותה.

אני חושבת שאפשר לקחת מהפרשה את החשיבות של שמירה על אש התמיד בעשייה למען הקהילה, אסור להזניח את שאלת התכלית, לבדוק בינינו ובין עצמנו את המטרות והעומק.

 

שבת שלום!

unnamed

בס”ד

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והפעם, על פרשת ‘ויקרא’, הרב יעקב דרעי, תושב גן יבנה, רב קהילה בגן יבנה, עוסק בחינוך ורב בית ספר ממ”ד באשדוד.

מהי זיקה בשבילי? ראשית כל השם שנתתי והתקבל לתכנית זיקה בישוב. עם הקמת התכנית הצענו שמות שונים והצעתי – זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, היא זו שנבחרה. זיקה מבטאת את הרצון של תושבים בישוב להתחבר סביב נושאים חברתיים ובזיקה למסורת ישראל , רצון שהולך ומתפתח במהלך השנים תוך שיתוף פעולה מירבי בין כלל תושבי גן יבנה ומוסדות החינוך והתרבות בו.

פרשת ויקרא פותחת את החומש השלישי העוסק בעיקרו בדיני המקדש והקרבנות, אחד משלוש העמודים עליהם העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. אמרו חז”ל: “עבודה” זוהי עבודה שבלב, דהיינו תפילה, ובזמן שבית המקדש היה קיים הרי היא עבודת הכהנים והקרבת הקרבנות בבית המקדש. השבת, שבת לפני פורים, נקרא גם את פרשת זכור. ” זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ” (דברים כ”ה). תכונת העמלקיות היא לקרר את החום וההתלהבות היהודית, לזרוע ספקות באמונה . הפסוק פותח בלשון יחיד “אשר עשה לך עמלק ובהמשך בלשון רבים “בדרך בצאתכם ממצרים” – ללמדנו שישנו העמלק התוקף את היחיד ומנסה להרוס ולפגוע באמונה היהודית שבו וישנו העמלק התוקף ופוגע בכלל ישראל כאומה.

היות שכלי המלחמה של עמלק הוא הקרירות והספקות הרי שהדרך הטובה ביותר להילחם כנגדו ולמחותו כציווי התורה הוא על ידי השמחה. “עִבְדוּ אֶת יְהוָה בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה” (תהלים ק, ב). ולכן מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, שמחה הנובעת מאמונה גדולה וביטחון בה’. דבר זה גם מחזק את המובן של “משנכנס אדר מרבין בשמחה” – הקשר בין המן עמלק ופורים והשמחה. אמו כן תהיה לנו בימים ההם בזמן הזה  –  חג פורים שמח לכל עם ישראל

שבת שלום!

 

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע על פרשת ‘פקודי’, כותבת מירי כהן תושבת גן יבנה ב- 15 השנים האחרונות, עוסקת בהוראת תרבות יהודית- ישראלית בבית הספר “בן גוריון” ורכזת חברתית. נשואה ואם ל-4 ילדים. פעילה בזיקה החל מהקמתה. מרגישה זיקה, שייכות וחיבור לגן יבנה. ביום שהגעתי לגן יבנה הרגשתי שהגעתי הביתה.

מהי זיקה בשבילך? זיקה עבורי היא בית. בזיקה פגשתי אנשים מקסימים ואיכותיים ויחד אנו מגשימים חלומות ברמה היישובית. בעיני זיקה מעניקה לתושבים הכרות מעמיקה וחווייתית עם המורשת היהודית- ישראלית, מחזקת את הקשרים בין התושבים ואת תחושת השייכות וגאוות היחידה לישוב.

פרשת ‘פקודי’, נפתחת במפקד של כלי המשכן, ובאזכור שמם של אלו האחראים על עיצוב המשכן בהתאם להוראות ה’. המפקד הוא מעין “ספירת מלאי” של כל כלי המשכן.

בזמן קריאת הפסוקים נזכרתי בשיר “ספירת מלאי ” של נעמי שמר ויוסי בנאי. בשיר, מונה יוסי בנאי רשימה ארוכה של כל הקיים בארצנו הקטנטונת.

מדינה אחת, פעמיים ים

ואגם אחד וקדחת גם,
שמש אחת עגולה,
עם אחד חכם מלא סגולה,
כאב ראש אחד ושלוש גלולות
ושישה ימים ושבעה לילות.
אחד אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו
שבשמיים ובארץ.

עלייה גדולה מאלפיים שנות גולה,
שתי חופשות שנתיות ואחת רגילה.
יום של ניצחון, יום של מפלה,
רגע ביטחון, שלושים ימי מחלה.
טרומפלדור בגליל וקונצ’רטו לחליל
וחצי תריסר אלופים במיל’.
אחד אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו
שבשמיים ובארץ.

עם אחד עתיק, שני שרים בלי תיק,
הראשון עצוב, השני מצחיק,
ילדות אחת קשה, שנים של התשה
ומי שרוצה עצמאות – בבקשה.
מלחמות חמש, חטיבת חרמ”ש
וחייל אחד משחק שש בש.
אחד אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו
שבשמיים ובארץ.

חיילים שלושה עייפים במשלט,
ושבעים ילדים צוחקים במקלט.
שלושה אסירי ציון יצאו לחופשי,
אסיר עולם אחד בחודש השישי.
יום הילד, יום הפרח ויום השנה.
וגבעה עשרים וארבע עדין לא עונה.
אחד אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו
שבשמיים ובארץ.

https://www.youtube.com/watch?v=9Ec9FrUVKrM

 

בהמשך מופיעה רשימת ההכנות לקראת היום הגדול, א’ ניסן, שבו יתקיים טקס חנוכת המשכן. משה מתכונן להתחלת העבודה במשכן, ומצטווה מפי ה’ בסדרה של ציוויים: “שמת את ארון העדות … והבאת את השולחן… וערכת את ערכו… ונתת את מזבח הזהב… ולקחת את שמן המשחה “. רשימה ארוכה ומורכבת של פעולות אותן צריך משה לעשות, בהתאם להוראות שנותן לו ה’.

משה ממהר לבצע את הפעולות השונות. הוא מקים את המשכן כנדרש, ופעולותיו המדויקות מתוארות במגוון רחב של פעלים: “ויתן את אדניו… ויפרוש את האוהל… ויערוך עליו ערך לחם… וישם את המנורה באוהל מועד”.

בסיום, מתואר כיצד ירד האלוהים, וכיסה בענן את המשכן.

הפרשה מתארת מפגן התנדבות מעורר השראה – בני ישראל מביאים את התרומות לבניית המשכן כבר עם עלות השחר, והם נותנים ונותנים כסף וזהב עד שמשה נאלץ לעצור את רוח הנדיבות שלהם ולהכריז שאין להביא יותר תרומות, כי בכמות שהצטברה עד כה יש די והותר כדי לבנות את המשכן.

בחיי הפרטיים לערכי ההתנדבות, הנתינה והעזרה לזולת יש מקום של כבוד. מאז שאני זוכרת את עצמי אני עוסקת בתחומים חברתיים ומרבה לעזור ולתרום לסובבים אותי אבל אני חייבת להתוודות ולומר שרק כאשר הגעתי לזיקה נדלק בי הניצוץ של ההתנדבות ברמה היישובית. ההתנדבות בזיקה תרמה לי ולמשפחתי רבות וחיזקה אצלי את תחושת השייכות לישוב.

שבת שלום!

IMG-20160310-WA0008

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת הקהל, כותב לנו לביא סבג, תושב גן יבנה מאז שנת 1997, נשוי לגלית ואב לשלושה בנים. עובד בחברה ממשלתית, פעיל בזיקה, חבר בקהילות ספורט ויהדות בגן יבנה ומאמין שניתן וחובה לעשות, לקרב לבבות בישוב ובארץ ולבנות חברה בריאה וטובה יותר דרך עשיה והיכרות.

מהי זיקה בעיניך? זיקה בעיניי היא הגוף שדוחף לאפשר לתושבים מפגשים (התקהלות) ברוח יהודית קהילתית וכך לבנות לנו ישוב ומדינה להווה ועתיד טובים יותר.

פרשת השבוע, “ויקהל” תופסת אותי בדיוק בפן הקהילתי. תמיד יש מתח בין הצורך האישי לקולקטיבי. מבחינתי גדולת האדם היא יכולתו לפעול ביחד.

הפרשה מתחילה מהתקהלות כל העם לבקשת המנהיג, משה רבנו, שאומר להם מה אלוהים צווה לעשות. ומתחיל ממצוות עשיית המלאכה – ששה ימים בשבוע יש לעשות מלאכה וביום השביעי שבתון. בהמשך מבקש שייקחו תרומה ונדבה לשם בניית המשכן. יש בפרשה המון פרטים לגבי הפעילות והנדיבות של העם לצד מימוש היכולות האישיות גם של הכוכבים שנבחרו וגם של אחרים.

פרשה זו יפה בעיני גם בגלל אזכור יכולות ותרומות הנשים הקיימת לאורך המקרא, אך בדורנו מוצנעת.

אני מקווה שכל אחד מאיתנו יעשה כפי יכולתו לבניית המדינה שלנו ולגיבוש יהדות וקהילה שמאפשרת ביטוי גם ליחידים. בפרשה מובלטת העשייה והפעולה למען מטרה. כולנו חיים כאן בישראל, בגן יבנה, אני מקווה שנצליח לקיים את החברה שחלמו עליה אבותינו ולפחות אני רוצה ופועל לחיות בחברה שכזו.

שבת שלום!

IMG_7381-2_resized

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.

מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת ‘כי תשא’ כותבת לנו ג’ולי עזז, מורה לפיתוח קול, מנהלת חבורת הזמר “הקול כלול”, מתנדבת בזיקה וחברה בצוות “גוונים”.

מהי זיקה בשבילך? זיקה בשבילי היא מפעל קטן להגשמת חלומות קהילתיים, מתוך לימוד, העמקה, חשיבה ואהבת המקום בו אנו חיים (היישוב שלנו והארץ שלנו). צוות זיקה, שאני חלק ממנו, הוא משפחה חמה, שפועלת כמכונה משומנת, עם הרבה אהבה ורצון טוב, ושלא מפסיקה לחלום.

פרשת השבוע – “כי תשא”. דמיינו לכם מצב שהחלטתם לפנק את המשפחה והלכתם לחוויה משותפת ב”דיאלוג בחשיכה” (פרויקט מקסים במוזיאון הילדים בחולון, שמדמה חוויה של עיוורון). אתם נכנסים לחלל חשוך, בליווי המדריך, משה, שמצליח לייצר תחושה של ביטחון באי ודאות, שמצליח להפוך את החוויה למובנת. תוך כדי הסיור, מצלצל הטלפון של משה המדריך, והמנהל הכללי של המוזיאון קורא לו להגיע במהירות. משה מושיב אתכם ואומר שתיכף יחזור. הדקות נוקפות, הזמן חולף, החושך מתגבר, ומשה – לא שב. הילד הקטן שלכם מתחיל לבכות, אנשים מסביב ממלמלים, נשמעות יבבות וקריאות שונות, מתחיל מרמור, מתגברת דאגה. אהרון, אחד המשתתפים בסיור, מוציא את הטלפון הסלולרי ומדליק את הפנס כדי להפוך את החוויה לנסבלת יותר, להפיג את הפחד, להרגיע. אתם מתגודדים סביב הפנס, והלחץ משתחרר – בדיחות נשמעות, וקולות הצחוק רמים ומשחררים. ההמתנה למשה הופכת לנסבלת.

“וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי בושֵׁ֥שׁ משֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַל־אַֽהֲרֹ֗ן וַיֹּֽאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם | עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה | משֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֨נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ” (שמות, פרק ל”ב, פסוק א’)

בני ישראל, עדיין לא עם, איבדו את המנהיג שלהם, האדם שקבע עבורם, שנתן תחושת ביטחון, שנתן הנחיות וקיבל החלטות, שאפשר היה לסמוך עליו. זה שהעביר להם את דבר האלוהים.
מתוך מצוקה, הם פונים לאהרון, ומבקשים קשר לאלוהים, שיעשה להם את אלוהי ישראל שהוציאם ממצרים (“יֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם”. שמות, פרק ל”ב, פסוק ד’)

אהרון, קשוב לצורך של העם, נותן לו מענה מוכר וידוע עוד מהתקופה במצרים – אלים הם פסלי זהב. העם מיד נרתם, מוותר על חפצי הערך, מוסר לידי אהרון את כל תכשיטיהם, וזה בונה להם את עגל הזהב. העם התלוש, הבודד, המודאג, רואה בפסל ייצוג של האלוהים שהוציא אותם ממצרים, הם אינם מבקשים אל אחר!

ברגע שעומד עגל הזהב במרכז המחנה, הוא הופך להיות האור המרגיע, ההופך את ההמתנה למשה לנסבלת, ושומר על הקשר שלהם לאלוהים, שאבד עם לכתו של משה.

המפגש של אלוהים ושל משה עם עגל הזהב מוביל לאכזבה קשה מהעם חסר האמונה והאמון. שניהם רואים את ההתנהגות לבדה, מבלי להיות ערים לעומק הרגשי של האנשים הממתינים לרגלי ההר – הספק והחרדה, המלווים בתחושת הביטחון שנוסך בהם הייצוג הגשמי של האל, שעד היום יוצג על ידי משה.

אם נראה בבני ישראל ילדים הכמהים לנוכחות של דמות מובילה, מוכרת ומתווה דרך, הרי אלוהים ומשה כשליחו, ההורים, מפגינים כאן העדר אמפתיה והבנה של מצבו הרגשי של ילדם. בני ישראל טרם קיבלו את החוקים (עשרת הדברות), והם פועלים מתוך דחף להימנע מכאב וסבל, ומבקשים לחוות רגשות חיוביים ותחושת ביטחון. הם פונים למוכר מהעבר – דמות אל מוחשית, המהווה ייצוג בלבד לאל שהוציאם ממצרים.

בהעלותם עולות, לאלוהי ישראל הם מודים.

“וַיַּ֣רְא אַֽהֲרֹ֔ן וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ לְפָנָ֑יו וַיִּקְרָ֤א אַֽהֲרֹן֙ וַיֹּאמַ֔ר חַ֥ג לַֽה’ מָחָֽר: וַיַּשְׁכִּ֨ימוּ֙ מִמָּֽחֳרָ֔ת וַיַּֽעֲל֣וּ עֹלֹ֔ת וַיַּגִּ֖שׁוּ שְׁלָמִ֑ים וַיֵּ֤שֶׁב הָעָם֙ לֶֽאֱכֹ֣ל וְשָׁת֔וֹ וַיָּקֻ֖מוּ לְצַחֵֽק” (שמות, פרק ל”ב, פסוקים ה’-ו’)

שתי תובנות אני לוקחת מהסיפור. האחת – אי ודאות יוצרת כאוס. ותפקידנו כמבוגרים/ מחנכים/ הורים. לייצר ודאות אצל אלה שסומכים עלינו.

השנייה היא חשיבות האמפטיה כמנגנון השהיה לפעולה ששופטת אחרים ואולי נוכל לחסוך מעצמנו הרבה כעסים וקצרים בתקשורת.

https://www.youtube.com/watch?v=iYZIkX9O4_Y

 

שבת שלום!

 

עגל הזהב/אהוד בנאי

אנחנו כאן בלב מדבר
צמאים למים חיים
ואתה על ראש ההר
מעל העננים
אין שום אות
אין סימן
כל כך הרבה ימים
במעגל סגור מסתובבים
סביב עגל הזהב.

אין מי שיכה על הסלע
מי יתן כיוון
באפילה כאן נלחמים על כל פירור
סביב עגל הזהב

הוא לא יורד מראש ההר
הוא לא יורד אל העם
הם יוצאים במחול טירוף
ושוכחים את עצמם
רוקדים סביב עגל הזהב
סביב עגל הזהב

מתחננים אליו, אל נא תעזוב אותנו עכשיו
היה לנו לאב
עדר נעזב, רוקד סביבו
קורא אליו לשווא
עגל הזהב

עגל הזהב

11794432_10153605137236015_8950920507946407625_o

בס”ד

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת ‘תצוה’, כותב לנו שמעון מלכה, נשוי ואב ל-5. חזן בבית הכנסת אור החיים, מדריך ומלמד ילדים לבר המצווה.

מהי זיקה בשבילי? זיקה כשמה כן היא, זיקה היא קבוצה עם חזון ותרומה לקהילה ללא מעצורים, כל הכבוד.

השבת נקרא את פרשת ‘תצוה’. אנו רואים את סוף ציווי עשיית המשכן וכליו, ובגדי כהונה. כתוב בפרשה, “וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְנִקְדַּשׁ, בִּכְבֹדִי… וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים” (שמות כ”ט, פסוקים מ”ג, מ”ה). הכוונה היא שבאמצעות המשכן, תשרה השכינה בעם ישראל כולו.

הרמב”ן כותב בהקדמה לספר שמות, שהוא ספר הגלות והגאולה – וכשיצאו ממצרים, אף על פי שיצאו מבית עבדים, עדיין נחשבו לגולים, כי היו בארץ לא להם, וכאשר באו אל הר סיני נבנה המשכן, ושב הקב”ה והשרה שכינתו ביניהם. רק אז, שבו אל מעלת אבותם, שהיה סוד אלוהי אלוהיהם, והם המרכבה לשכינה, ורק אז נחשבו גאולים.

רבותינו אמרו: שבאוהל האימהות היה נר דולק מערב שבת לערב שבת, והברכה היתה מצויה בעיסה, וענן קשור על האוהל, וביתן היה כמו המשכן. ולכן כל אדם צריך לומר “מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי?”

ולכן פעם המזבח היה מכפר על מעשיו של האדם אבל כיום שולחנו של האדם מכפר, ולכן מצווה להניח על השולחן מלח לפני שיבצע את הפת, כי השולחן דומה למזבח, שכתוב “על כך קורבנך תקריב מלח” – ולכן נוהגים לכסות את הסכין בשעת ברכת המזון.

שבת שלום !

IMG-20160218-WA0000

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.

מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת ‘תרומה’, כותבת לנו הילה אלחיאני, מנהלת תכנית זיקה בגן יבנה. ילידת הנגב, בת לעולים מצרפת ומרוקו, אחות ל-3 ודודה לנוי אחת חמודה.. תושבת גן יבנה מזה שנה וחצי. אוהבת אדם, באשר הוא אדם, ומאמינה ביכולת של כל אחד ואחת מאיתנו לחולל שינוי בסביבתו ובעצמו.

מהי זיקה בשבילי? זיקה זו זכות ענקית להיות חלק מקבוצת אנשים שמחוללת שינוי חברתי אמיתי בישוב. מאז כניסתי לתפקיד, לפני כשנתיים, אני לא מפסיקה להתרגש מהמחויבות, הלהט, רוח ההתנדבות והנתינה, ולקיחת האחריות של תושבים ובעלי תפקידים על עיצוב המרחב התרבותי בו הם חיים. זיקה היא הזדמנות לפתוח מחדש את ארון הספרים היהודי-ישראלי ולהתרגש מטקסטים קדומים וחדשים שמקבלים משמעות נוספת עם כל אדם שנוגע בהם. להתחבר למסורת ולשורשים ולחדש, לחבר וליצור בהשראתם, כפי שעשו אבותינו במהלך כל הדורות. זיקה היא אפשרות להיות חלק נוסף בשרשרת הדורות שעסקה בחיזוק היהדות ובחידושה והתאמתה לזמן ולמקום, מיהודה הנשיא דרך הרמב”ם והמהפך שיצר עם ‘משנה תורה’, עובר בחצרות החסידות ועד ימינו.

פרשת תרומה מתארת את בניית המשכן. הפרשה כולה מלאה בפרטי פרטים, המציינים את דרכי הבנייה, תיאורים מפורטים של הפריטים הנדרשים במשכן, אך שני פסוקים משמעותיים מתארים את תהליך הבנייה וההקמה – המתנהל בשותפות בין האל לעמו.

האל, בורא עולם, מחיה וממית, אינו מצווה ומנחית הוראות על עמו, וגם לא יוצר את המשכן לבדו (למרות שאנו יודעים שיש לו יכולות לברוא דברים הרבה יותר גדולים…). הוא בונה את המשכן בשותפות מלאה עם עם ישראל.

בראשית הפרשה הוא מנחה את משה: “דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי” (שמות כ”ה, ב’). אין כאן ציווי כולל לתרומה. התרומה תלויה בנדבה ובלב. הפרשנים מפרשים את התרומה בפסוק הזה לא כחומרית בלבד. כל אדם, מרצונו החופשי, יתרום לבניית המשכן בדרכיו שלו. זה יכול להיות בכסף, איסוף רכוש וחפצים, סיוע בבנייה ועוד. כל איש אשר ידבנו לבו.  עם ישראל הופך לשותף מלא בבניית המשכן. ללא תרומותיו לא יכול היה המשכן לקום. עם ישראל עושה זאת בהתנדבות. מהלב. אין כאן ציווי אלוהי אלא פנייה ללב.

ומהיכן הביטוי “ויקחו לי תרומה?” הרי תרומה נותנים, לא לוקחים. על כך אומרים חז”ל, שיש כאן אמירה של האל, שכאשר העביר לעם ישראל את התורה, העביר את עצמו עמה. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: “מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה, שנאמר ‘ויקחו לי תרומה'” (שמות רבה [וילנא], פרשת תרומה, ל”ג, א). המדרש מספר על מלך שהיתה לו בת יחידה. אחד מן המלכים ביקש לשאת אותה לאשה וללכת עימה לארצו. ביקש אביה – עשה לי טובה. בכל מקום בו תתגוררו, אנא אפשר לי לדור עמכם. שכן, איני יכול לומר לך שלא לקחת אותה, שכן היא אשתך. מצד שני, איני יכול להיפרד ממנה – היא בתי היחידה. כך גם הקב”ה לישראל – נתתי לכם את התורה. איני יכול לוותר עליה ולהיפרד ממנה. ואיני יכול לקחת אותה מכם. אבל אני יכול לבקש – בכל מקום שאתם הולכים אליו – עשו לי בית, ושם אהיה אתכם. “ועשו לי מקדש”.

מכאן החל בעצם המוסד הקהילתי המוכר ביותר ביהדות – המשכן, שהפך למקדש, ולאחר המהפך שעשה רבי יהודה הנשיא ביבנה, לבית הכנסת אותו אנו מכירים עד היום. המקום בו מתכנסת קהילה, המקום בו נמצאת התורה, המקום בו שורה השכינה. והאל נמצא בכל בית תפילה אותו אנו מקימים. בכל מקום בו יש תפילה, התכוונות, התכנסות ומפגש, בכל מקום בו נמצא ספר הספרים.

הפסוק השני המתאר את השותפות: “ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם” (שמות כ”ה ח’). מדוע הקב”ה לא אומר “ושכנתי בו (בתוך המשכן)?”. התשובה היא, שבניית המשכן, וכן המקדש שבא לאחריו, ובתי התפילה שהגיעו לאחר מכן, כל אלה מביאים להשראת השכינה גם בבני ישראל עצמם. האל אינו שוכן במשכן או מבנה אחד. הוא שוכן בכל אחד ואחת מאיתנו ששותף לתפילה, ששותף לבניין הקהילה. האל לא זקוק לארבע קירות או לכלי כזה או אחר. הוא נמצא בכל מקום בו אנו מתכנסים, מתפללים, מתכוונים. אצל הרב נחמן מברסלב, שהתפלל בטבע ושמע את שירת העשבים, בבתי התפילה ברחבי העולם, במקומות בהם נפגשים ולומדים, יוצרים יהדות, מקיימים טקסים, מדברים ערכים, והכל בהתבסס על אותה תורה שקיבלנו שם כולנו, במעמד הר סיני.

תכנית זיקה שפועלת זו השנה השביעית בגן יבנה, נולדה ומתקיימת מתוך שותפות שכזו. תושבי גן יבנה, בשותפות מלאה עם המועצה המקומית, המרכז הקהילתי שהוא המתנ”ס, וגופים רבים נוספים בישוב, יוצרים לאורך השנים את המשכן שלנו כאן בגן יבנה. כל הפעילות מובלת על ידי תושבים מתנדבים, שתורמים מכל לבם, “כל איש אשר ידבנו לבו”, מובילים, יוצרים ומחדשים. תכניות שכולכם מכירים, כמו חג ישוב, צעד ראשון בקהילה, בתים מדליקים, מסע בני ובנות מצווה ועוד – נוצרו מתוך תפיסה שבכל מקום בו ניצור פעילות קהילתית, המבוססת על ארון הספרים היהודי-ישראל, על ערכי היהדות, על חיבור בין בני ישראל השונים והמגוונים, בכל מקום כזה, תימצא השכינה. הקב”ה מסר לנו את תורתו וזו הזכות שלנו, והחובה שלנו, להגות בה – להבין מה היא אומרת עבורנו, איך אנחנו חיים לאורה, איך היא רלוונטית לחיינו, איך אנחנו עושים בהשראתה טוב וחסד. מה אומרת לנו תורה זו בגן יבנה של תשע”ו ואיך אנו יוצרים תרבות קהילתית המבוססת על ערכיה.

פעילות זו לא היתה יכולה להתקיים בלי השותפות הזו – בדיוק כמו אז במדבר – בין בני העם שנרתמים לתרומה והתנדבות, לבין המנהיגים המובילים את הקהילה. אנו מברכים על השותפות והתמיכה של המוסדות הישוביים והעומדים בראשם, שקשובים לקולות העם, מעניקים את היסודות הנדרשים לבנייה ושותפים ליצירה. כמו גם לשותפים ברמה הארצית והעולמית שתומכים בפעילות שלנו כאן בגן יבנה מתוך אמונה מלאה והתפעלות מרוח ההתנדבות והיצירה של מתנדבי זיקה, תושבי גן יבנה.
אמר הרב יוסף סלוביצ’יק, “שני כוחות נתן הקב”ה לאדם. מחד גיסא הכוח להיות יוצר עולמות, הכוח להיות רב ומורה וללמד את הזולת, להשפיע עליו ולשנות את אישיותו וליצור אותה מחדש, מאידך גיסא נתן הקב”ה לאדם כח אחר, הכושר להיות תלמיד ללמוד מהזולת.. כל אדם הוא גם רב וגם תלמיד. משפיע ומושפע, מקבל ונותן”.

כל אחד מבני העם הוזמן להיות שותף בבניית המשכן. כל אחד מכם, תושבי גן יבנה, מוזמן בחום לקחת חלק בהובלת הפעילות כאן בישוב. לחשוב, ליצור, לתרום ולהתנדב. אנו מברכים על כל חבר חדש שמצטרף. בגן יבנה הון אנושי אדיר המאפשר לכולנו ללמוד וללמד אחד מהשניה, להשפיע ולהיות מושפעים, לקבל ולתת.

אני מזמינה אתכם לאפשרות לתרומה ייחודית ואפשרות להיות חלק בבניית חלום נוסף עבור התושבים. בסוף החודש ישתתפו מתנדבי זיקה ותושבים נוספים במסלול החברתי במרתון תל אביב, במטרה לגייס תרומות עבור קבלת התינוקות החדשים לקהילת גן יבנה. תרומתכם הסמלית, תסייע לנו להוציא לפועל את התכנית ‘צעד ראשון בקהילה’ שתכלול השנה לצד אירוע פתיחה גם תכנית שנתית מתמשכת עבור האמהות הטריות שתכלול מרכיבים של לימוד, השראה ותמיכה. פרטים ותרומה בלינק המצורף. זו הזדמנות לשותפות ביצירת הפעילות הקהילתית. אתם מוזמנים לתרום וגם לשתף חברים, משפחה ומכרים, בישוב ומחוצה לו.  “כל איש אשר ידבנו ליבו”..

שנזכה להמשיך בבניין, ביצירה ובהשראה, בשותפות ונתינה.

שבת שלום!

DSCF7268

בס”ד

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת ‘שופטים’, כותב לנו אהרון ברק, יליד גן יבנה, נשוי ליעל, אב לנועה תמר ועוז.

מהי זיקה בשבילי? זיקה בשבילי זו תכנית שמקרבת לבבות ומאירה בתים, מכניסה שמחה בכל. יישר כח עלו והצליחו.

פרשת משפטים היא בין הפרשיות המרובות במצוות של בין אדם לחברו.

אחת מהן בפסוק “אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ” (שמות כ”ב כ”ד). שנאמר בפסוק, לומר לך שאדם צריך להרגיש שכשהוא עושה חסד עם מישהו אחר, יחשוב כאילו שהוא עושה חסד עם עצמו, ויעשה את החסד בשלמות ובשמחה כיוון שהאדם צריך להרגיש בצערו וברצונו של השני.

מסופר על “החתם סופר” שיצא להתרים עצי הסקה לימות החורף הקרים עבור עניי העיר, נקש על דלתו של אחד העשירים ומשפתח לו עמד ודיבר עימו על מפתן הדלת. הקור ששרר בחוץ חדר לעצמות והעשיר ביקש להיכנס לביתו.

עיכבו ומשך אותו בדברים, לאחר מכן נכנס וביקש את נדבתו של העשיר עבור עניי העיר להסקת ביתם. נתן לו העשיר נדבה ביד רחבה אך שאלו מדוע לא ביקש מיד, אלא האריך בדברים ונתן לו להמתין בקור בפתח הבית.

אמר לו הרב כאשר אדם נמצא בתוך הבית פנימה והאח מוסק אין אדם מרגיש ויודע עד כמה הקושי והצער מן הקור. עכשיו שהרגשת זאת הרי שידך נפתחת לרווחה ביתר שאת.

וזהו שכתוב את “העני עמך”, שתרגיש בצער לזולת.

  שבת שלום 

2K4A1208

 

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.  מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת יתרו, כותב לנו הרב חיים סולימני, מנהל מוסדות תורה וחסד של הרב צוברי. נולד וגדל בבני ברק, נשוי לאפרת ואב לחמישה. מלמד שיעורים בנושאים שונים ומגוונים בכולל תורה וחסד. מאמין בדרך התורה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

מהי זיקה בשבילי? תכנית זיקה מחברת את העם לשורשים האמיתיים שלו. כמו כן, אני מתחבר לזיקה דרך הערכים שאני חי לאורם – אני מאמין בהידברות, בכך שחשוב לשמוע את הקולות השונים, להבין אחד את השני מבלי להתלהם. “דרך ארץ קדמה לתורה”.

פרשת יתרו, מתארת את המעמד השמימי של קבלת התורה לאחר צאת בני ישראל מעבדות לחרות. “כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יֵרֵד ה’ לְעֵינֵי כָל הָעָם (שמות י”ט י”א) . “וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר” (י”ט, ט”ז).

וכשמגיע שלב ההתגלות ונתינת עשרת הדיברות נראה שחלקם מיותרים לגמרי.

האם “לא תרצח” ” לא תגנוב” מצריך מעמד כל- כך נשגב?

הרי זה אבן היסוד לכל אומה תרבותית. אלו דברים פשוטים בכל חברה מתוקנת.

ומדוע נצרך ציווי עליהם?

נראה שיש כאן מסר עמוק יותר הבא ללמדנו שגם החוקים והמשפטים שבתורה שאינם מובנים, צריך האדם לקיימם כמאמר בני ישראל  “נעשה ונשמע” – קודם נעשה ואחר-כך נקבל הסברים.

מערכת החוקים והמשפטים היא שמימית ואם אדם לא יקיימם אלא לפי הבנתו וצו מצפונו, לבסוף גם ציוויים בסיסיים של חברה מתוקנת הוא לא יקיים. בני אדם הם בעלי תפיסות שונות זו מזו. האינטרסים שונים. קו חשיבה של האחד אינו קו חשיבה של השני. על ידי כך משתנה מוסרו של האדם לפי הבנתו וצוו מצפונו.

הדברים מוכחים על פני ההיסטוריה כאשר אומות ותרבויות הגיעו לשפל מוסרי, זאת על-פי אידיאולוגיה ומערכת חוקים שקבעו לעצמן.

אנו עדים בתוכנו פנימה לוויכוחים ומחלוקות על ימין על ושמאל, מותר ואסור, המגיעים עד כדי מעשים שליליים כאשר כל אחד טוען שהצדק אתו במאת האחוזים.

אין לנו להיצמד אלא לערכים המקוריים שקיבלנו, ויפה עושה תכנית זיקה אשר מחברת את העם לשורשים האמיתיים שלו.

שבת שלום!

20160128_092549

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת ‘בשלח’, כותב לנו חיים לונדנר, תושב גן יבנה מזה חמש שנים, מתנדב בתכנית זיקה, נשוי ליעל ואב לליאון ורבקה. אוהב לטייל, אוהב את המדינה.

מהי זיקה בשבילך? זיקה בשבילי זה בראש ובראשונה משפחה אמיתית. לראשונה בחיי מצאתי קבוצה שמהווה עבורי משפחה. שנית, זיקה היא שדה להגשמת חלומות. ולבסוף, כמי שחווה גם את החיים מעבר לים, זיקה היא מה שמחזיק אותי כאן בארץ ישראל, מה שמחבר אותי לארצי ולישוב שלי.

בפרשת ‘בשלח’ אנחנו פוגשים לראשונה במרים ויכולותיה הנבואיות. מרים היא נביאה, מנהיגה, המזמנת לנו מנהיגות נשית חדשנית ואחרת. לאחר תיאור של הובלת משה את העם בשירת הים, שירה ארוכה ומלאה במילים, אנו פוגשים בתיאור של מרים הנביאה, המובילה את הנשים בשירה בת משפט אחד. ” וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף–בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.

וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:  שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.”

לאחר שחווינו את הגברים שרים, על הניצחון, על הכוח, אנו שומעים על סוג הובלה וסוג מנהיגות שונה, אחר, בתופים ובמחולות, אשר סוחף את כל הנשים אחריה. יתרה מכך, במשפט אחד היא מצליחה להעביר את המסר.

מרים מבחינתי מבטאת את הקול השפוי, המוביל בחן ובשקט.

הכותב מפנה את תשומת לבנו לאשה המנהיגה, שם עליה זרקור, מתמקד עליה. כל הנשים יוצאות אחריה. יש פה סיפור על מנהיגות נשית, שאינה רק לצדו של הגבר אלא גם מנהיגה בזכות עצמה.

מילה על נביאים ונבואה: המושג נבואה הוא ייחודי מאוד. הנביא או הנביאה חוזים את העתיד, אך גם מעבירים את המסר שבידינו לשנות אותו. נאומי התוכחה והזעם של הנביאים לוו תמיד באמירה שאם נשנה את דרכינו, נוכל לשנות גם את גורלנו לטובה. הפעולות שאנחנו עושים היום יכולות לשנות את הגורל מחר. בשבוע זה בו אנחנו מציינים את חג האילנות ואת הקשר לטבע ולאדמה, מסר זה מתחדד עוד יותר. מה שנעשה היום ישפיע על העולם שלנו ושל ילדינו מחר.

ונחזור למנהיגות נשית. כמי שגדל בעולם הישיבות, התורני, הנשים מסביבנו תמיד היו העזר כנגדו, צד שקט. אני מרגיש שהגיע הזמן שנשים יקחו את המושכות לידיים, יובילו וינהיגו.

דרך מנהיגות שכזו, סוג המנהיגות שמציגה לנו מרים הנביאה, קול שפוי ושקט אך מוביל, נוכל לשנות את גורלנו ועתידנו וליצור עתיד טוב יותר.

שבת שלום!

IMG-20160121-WA0018

 

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת ‘בא’ כותב אלי ריבלין, מנהל תחום החינוך והתוכן בזיקה גן יבנה. נולדתי והתחנכתי בקיבוץ הדתי סעד. מילדותי גדלתי בסביבה דתית מרובת דעות עם סובלנות עצומה למגוון זרמים ביהדות. את שנת השירות שלי עשיתי במסגרת הקיבוץ בבית שמש ומאז נקשרתי לעבודה עם אנשים ובעיקר עם אנשים שבשולי החברה. לפני שלושה חודשים סיימתי לנהל את סניף מרכז של “בית הגלגלים” שהוא בית לבני נוער עם מוגבלויות פיזיות. מהם למדתי המון על כוחות אנושיים, על יכולות ועל רצון.

מהי זיקה בשבילי? הזדמנות לשלב עבודה בקהילה עם עיסוק בתחום היהדות והזהות הקהילתית. בעבודתי במתנ”ס אני זוכה גם לעסוק בשילובם של אנשים עם מוגבלויות בקהילת גן יבנה. שתי המשימות נותנות לי משמעויות רבות לעבודתי ותחושה שיש עוד הרבה דברים שצריך לתקן בעולמנו.

קהילת גן יבנה פתחה לי את דלתה וליבה ואעשה כמיטב יכולתי להיות משמעותי עבורה.

פרשת “בא” מכילה את סיפור יציאת מצריים מזוויות רבות. אנחנו קוראים את הפרשה בשלמותה פעמיים בשנה: לפי סדר פרשות השבוע = בתחילת חודש שבט ובליל הסדר בפסח. בנוסף, אנחנו מזכירים את יציאת מצריים בכל יום, בקידוש של שבת וכמעט כל הזדמנות. אבל סיפור יציאת מצריים המסופר בפרשתנו מעורר גם כמה שאלות.

הפרשה נפתחת בפסוקים:” ויאמר אלוהים אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו: ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה':”

לכאורה, אין כאן “כוחות שווים” בין אלוהים לפרעה. מה אשמים המצרים שאלוהים מראה את כוחו על חשבונם? האם אין דרך אחרת לאלוהים להראות את כוחו? הפרשנים מדברים על מאבק בין אלוהי היהודים לאלוהי המצרים שבאותה תקופה אלוהי המצרים התבטא בדמות הכבש בקרבן פסח או בדמות הבכור המופיעה בפרשה שלנו גם במכת בכורות אבל גם במצוות פדיון הבן הבכור. עדיין מטרידה התחושה שיש כאן משהו ממאבק הדומה למיתולוגיות עתיקות ולא מאבק אידיאולוגי “רציני”.

מה המשמעות של “עונש” לפרעה אם אין לו בחירה חופשית? אם אלוהים מכביד את לב פרעה ולא מאפשר לו באמת להחליט, איך הוא יכול לצפות ממנו לשנות את דעתו?

מהו המסר המוסרי המסתתר מאחורי הפסוק:” דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי – כסף וכלי – זהב”? הרי ברור שבני ישראל ישאלו את הכלים האלו ללא כוונה להחזיר אותם. שוב, אנחנו מגלים שזאת לא הייתה ממש מתנה מרצון ובחירה חופשית כי:” ויתן ה’ את חן העם בעיני מצרים…”

אני נוטה לחשוב שהמסר של התורה הוא בדיוק סביב נושא הבחירה החופשית. בניגוד למצרים שלא הייתה להם בחירה חופשית הרי יציאת מצריים מחייבת את היהודים בבחירה חופשית. עצם היותם לעם מחייבת לקיחת אחריות על עצמם ואין לקיחת אחריות בלי בחירה חופשית.

שבת שלום!

eli rivlin

 

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת ‘וארא”, כותב לנו חגי פיליפסון, אשר פרש מצה”ל לאחר 25 שנות שרות ומזה כשנה וחצי עובד בנציבות שרות המדינה , נשוי לעינת, אב לספיר נועם ואריאל, תושב גן יבנה מזה 23 שנה . בוגר תכנית “גוונים” היישובית (התכנית  מיועדת לכאלו  המבקשים להיות מעורבים בעיצובה של זהות יהודית, במדינה דמוקרטית. על ידי דיונים בנושאים העומדים על סדר היום הציבורי-יהודי בישראל והכרות בלתי אמצעית עם שלל הזרמים והביטויים היהודיים) במסגרתה יזם את התוכנית היישובית אהבת חינם בגן יבנה בט”ו באב, מתנדב בעמותת “בזלת” להנצחת ושימור מורשת יחידת המסתערבים “שמשון “.
מהי זיקה בשבילי? כבוגר תכנית “גוונים” וכתושב היישוב נחשפתי לפעילות חברתית וערכית בקהילה, תוך ניסיון לחבר בין אוכלוסיות שונות ומגוונות בישוב.כל זה, מכוח ההכרה כי חייב להתקיים ערוץ שיח בין כולם, בכדי להעצים את האחדות, לא האחידות, בחיי החברה הישראלית.

בכדי לאפשר בניה של גשר, לאותה פלטפורמת שיח, יש לשוחח, לדעת ולהכיר האחד את רעהו. כך תיווצר קרקע פורייה לשיח הדדי המושתת על ידע, הכרות , סבלנות וסובלנות, ומכאן קצרה הדרך לאהבת חינם.

פרשת השבוע, פרשת ‘וארא’, מהווה דוגמא מצוינת להשלכותיהם של חוסר הסבלנות וחוסר יכולת ההקשבה ומאידך את המחיר אותו משלמים אלו שמקשים את ליבם ואינם נשמעים לאזהרות .

לאחר שהקב”ה מבקש ממשה  לדבר עם בני ישראל, ולומר להם כי הוא עומד לשחרר אותם ממצרים,הם אינם מקשיבים לדבריו. הם כל כך עסוקים וטרודים בבעיות קיומיות, שעניין הישועה הקרבה ובאה, לא מצליח לחדור פנימה אל ליבותיהם.ניתן ללמוד זאת מ(פרק ו’ ,פסוק,ט) “וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.”

כאשר משה רואה שבני ישראל לא שועים לדבריו, הוא פונה לקב”ה ומתלונן לפניו , בני ישראל לא שמעו אלי, איך ישמע פרעה לדברי ? (פרק  ו,פסוק י”ב )”וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר: הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם.”

משה מעלה לפני האלוקים  את המגבלה הפיזית שלו בהיותו כבד לשון והרי אף אחד אינו מושלם, השאלה החשובה ביותר, מה עושה אדם שחולשתו נגלית לעיני כל? האם נמנע או פועל ?

ואלוקים משיב לו שלא במידת רחמנות או וותרנות, אלא דבקות במשימה מתוך רצון עז שמשה יכיר ביכולותיו שהן מעבר לציפיותיו שלו מעצמו,קח עמך את אחיך אהרן והוא יהיה לך לפה.ביחד, לא לחוד, שיתוף פעולה.

ולסיום, מסביר הקב”ה למשה כי פרעה יקשה את ליבו מתוך כוונה אלוהית להרבות אותות ומופתים בארץ מצרים ולהוציא “אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים”. כלומר שהם יעבדו קשה ולא יראו פירות לעמלם במהירות, אלא שתהליך גאולת העם ייקח זמן.

עלינו ללמוד מכך שבהקשבה, בהתמדה, למידה, אמונה פתיחות  ועזרה הדדית, חיינו יהיו מורכבים פחות ולא נשלם מחירים שהיו יכולים להימנע אם היינו מקשיבים האחד לשני, לחברינו ולשליחיהם בתשומת לב, בהתייחסות הראויה ובכבוד לדברים הנאמרים לנו מתוך הבנה שלפעמים מותר להסכים גם כשלא מסכימים.

ורק אז, גם כשקשה, גם אם יש מגבלות פיזיות או אחרות בדרך, בשיתוף פעולה, בהקשבה גם כשאנחנו כורעים תחת עבודה קשה (העבדות לא פסה, רק שינתה צורה),על אף השונות בינינו, המפתח לצמיחה, התקדמות הבנה וכבוד ההדדי הוא בהקשבה  לדברים שנאמרים לנו,  כי מתוך המקום הזה של הקשבה וכבוד הדדי, עתידה לצמוח גאולה.

שבת שלום!

2E27D0C5-2620-4E81-9184-C45185F315CC (1) (2)

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת ‘שמות’, כותב לנו אלי גור, מנכ”ל עמותת ניצנים – יהדות ישראליות ציוניות, המרכזת את תכנית זיקה ומקבילותיה ברחבי ישראל, נשוי לרבקהל’ה, אבא לארבעה, תושב מודיעין. אוהב אנשים ומאמין שתמיד אפשר לשנות ולשפר את איכות החיים והחברה בישראל. מייסד ומקים המחלקה להתחדשות יהודית בחברה למתנ”סים, לשעבר נציג פדרציית ניו יורק בישראל. מאמין שתמיד צריך לראות את הטוב והיתרונות של חברינו.

מהי זיקה בשבילי? כמי שמלווה את זיקה מרגע זריעת הרעיון, אני שמח וגאה להיות שותף לעשייה מופלאה של אנשים מדהימים. זיקה היא סמל ודוגמא למופת ומהווה מקור להשראה לרשויות נוספות בישראל וקהילות יהודיות בעולם!

פרשת שמות, מניין לומדים בפרשה שבכל תכנית ישובית של רשת ‘ניצנים’, נכון להקים ועדת תושבים המייצגים את הקהילה? נאמר בפרשה : “לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם” (שמות ג’, ט”ז) ואחר כך “וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן; וַיַּאַסְפוּ, אֶת-כָּל-זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (ד’, כ”ט). האבן עזרא מסביר, כי הזקנים הם היועצים בכל דור ודור, כי לא יוכלו לדבר עם שש מאות אלף איש. באה התורה ומלמדת אותנו שאדם אחד או שניים, לא יכולים להוציא לפועל תכניות עבודה ולנהל תכניות ענק לבדם. ומנחה אותנו התורה כיצד נכון להתנהל במקרים כאלו. ה’ מצווה את משה לאסוף את חכמי הקהילה, כמייצגים את הקהילה, ואיתם לתכנן את תכניות העבודה ולהניע אותן. זו מעין מועצת המנהלים או צוות תכנית ישובית, צוות המתנדבים, כמוכם בתכנית זיקה בגן יבנה! אתם דוגמא מעוררת השראה בקרב רשויות חדשות המצטרפות לרשת הארצית של תכניות ניצנים. ועל כל זאת התודה והברכות לכם.

 

שבת שלום!

IMG-20151229-WA0020 (1) (2)

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה! לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת ‘ויחי’ כותבת אורלי קנת, מייסדת תכנית זיקה בגן יבנה וכיום מתנדבת בתכנית. גדלתי על שפת הים באשדוד, בעיר שהיה בה יצוג לכל עם ישראל -יוצאי כל העדות, כל התפוצות והגלויות. העושר העדתי והתרבותי באשדוד תמיד הלהיב אותי ובבגרותי עברתי לגור בגן יבנה מתוך רצון לחיות בקהילה שמזכירה את הגודל של אשדוד הקטנה של ילדותי ושגם מאופיינת במגוון עשיר של תושבים שונים. גדלתי בבית מאד ציוני שבו חינכו אותי לחפש באופן אקטיבי את המקומות שבהם אני יכולה לתרום למדינה. אחרי שנת שרות בירוחם, ושרות צבאי בתחום החינוך, פניתי ללימודי היסטוריה של עם ישראל. את התזה לתואר שני כתבתי על המשנה והתלמוד שהפכו מאז להיות הספרים המועדפים עלי ללימוד וקריאה. אני עוסקת בחינוך ופיתוח קהילתי כל חיי וכעת עומדת בפני התחלת פרויקט חדש בתחום אקולוגיה וקהילה.

זיקה בשבילי זה “ואהבת לרעך כמוך”, זה “כל ישראל ערבין זה לזה”.

זיקה זו הזמנה ליצירה יהודית-ישראלית שאנחנו, תושבי גן יבנה, יוצרים בעצמינו למען הקהילה של הישוב שלנו.

זיקה זה חלום שהתגשם. זה החבל שקושר אותי חזק חזק לגן יבנה ולקהילה המיוחדת שלה.

פרשת ויחי היא הפרשה הסוגרת את ספר בראשית.

(היא גם הפרשה שבתוכה יש את חמשת המילים האהובות עלי ביותר בכל הספר!)

הפרשה פותחת במחויבות של האבות לארץ ישראל כשיעקב משביע את יוסף שלא יקבור אותו במצרים אלא יעלה אותו לקבורה לארץ ישראל.

היא ממשיכה בברכת יעקב לבניו (ושני נכדיו- מנשה ואפרים), במות יעקב ובאבל הכבד שיורד על כל מצרים כשיעקב נפטר.

אבל אני הייתי רוצה להתמקד דווקא בשישה פסוקים שמדברים על מערכת היחסים בין יוסף לאחיו.

אני מאמינה שפסוקים אלה יכולים ללמד אותנו המון על מערכת יחסים מיטבית בעם ישראל בכלל ובגן יבנה בפרט.

אביא את הפסוקים כמעט בשלמותם:

וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, כִּי-מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ.

האחים פוחדים שאחרי מות יעקב יוסף יתנקם בהם על כל מה שעשו לו.

מבחינתם ה”עסק” לא פטור. ה”מלחמה” ביניהם עדיין קיימת. לשיטתם יוסף רק מחכה לרגע הנכון להכות בהם חזרה.

וַיְצַוּוּ, אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר:  אָבִיךָ צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה-תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ…

מתוך פחד עצום הם משקרים ליוסף ואומרים כי יעקב ציווה שהוא יסלח לאחיו וימחל להם על חטאם כלפיו.

האחים לא מאמינים שיוסף כבר נמצא מאחורי הכעס הישן. הם לא קולטים שהוא כבר מזמן סלח להם.

הם מוכנים לחלל את זכר אביהם ולשקר לאחיהם כדי להציל את נפשם מהנקמה שהם בטוחים שמיד תגיע.

וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף, בְּדַבְּרָם אֵלָיו…וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, אַל-תִּירָאוּ:  כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי? וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם-רָב. וְעַתָּה, אַל-תִּירָאוּ–אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם;

תגובת יוסף מפתיעה. הוא בוכה. הוא מפגין “חולשה”. הוא מראה צד “רך” כלפי האחים שלו.

יוסף מלמד אותנו אמונה אמיתית בקב”ה. הוא מדגים לאחיו שראיית בני האדם מוגבלת ושהקב”ה מנהל את העולם לפי תוכנית גדולה הרבה יותר.

מה שהאחים חשבו שהוא מעשה נורא כלפי יוסף, התברר בדיעבד כגורם שהביא אותו לגדולה ובזכותו כעת יוסף יכול לכלכל את אחיו ולהחיות אותם.

לא רק שהוא לא שואף לנקמה, לא רק שכעסו על אחיו התפוגג מזמן, הוא מסוגל היום להחזיר טובה גדולה למי שפגעו בו כי הוא מבין שהוא רק כלי בשליחותו של הקב”ה.

וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם.

חמש המילים הללו הן המילים האהובות עלי ביותר בכל ספר בראשית.

בעיני, הן כמעט התכלית של הספר.

כולנו זוכרים שספר בראשית נפתח עם רצח אח “ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו”.

הספר ממשיך עם סיפורים מאד קשים על מערכות יחסים רוויות שנאה בין ישמעל ליצחק, בין יעקב לעשיו ובין יוסף לאחיו.

אבל יש תיקון.

הפרק האחרון של ספר בראשית הוא פרק של תיקון.

לכאורה היה המספר המקראי יכול לסיים את דבריו בפסוק הקודם.

לכאורה יש “הפי אנד”. יוסף בוכה ומבטיח לדאוג לאחיו ולכלכל אותם.

היה אפשר לסיים כאן.

אבל לא. יש עוד תוספת. עוד חמש מילים.

המילים הכי יפות בבראשית- וינחם אותם. וידבר על ליבם.

יוסף מנחם, מביא נחמה, מפיץ חום, יוצר נוחם והוא מדבר על ליבם.

לא אל ההגיון, לא אל הרציונאל, לא אל הראש.

הוא מדבר על ליבם.

יהי רצון ונלמד כולנו לנחם את מי שרצה לפגוע בנו, לדבר אל ליבם של אלה שלא מאמינים בנו, להביא חום ונחמה למפחדים מאיתנו.

יהי רצון ונבנה בגן יבנה, ובעם ישראל בכלל, קהילה שמבוססת על עקרונות של נחמה ודיבור אל הלב.

שבת שלום!

DSC_0725

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.

.מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע כותב לנו חיים ניסן – בוגר ישיבה תיכונית וישיבת הסדר, אופטומטריסט והבעלים של אופטיקה חן בגן יבנה, נשוי לורדית ואבא לאלישע הודיה ונתן .

מהי זיקה בשבילי? החיבור היפה והטבעי של כל אדם למסורת שלנו, שדואגת להפיץ את אור היפה של היהדות לכל אדם באשר הוא על אף הדעות השונות שבנינו.

פרשת ‘ויגש’ – עוון שנאת חינם ותקנתו ע”י אהבת חינם

אחד הלקחים העיקריים הנלמדים מפרשת מכירת יוסף ע”י אחיו – לדעת בעל “ילקוט מאמרים ” – הם עד כמה להימנע משנאת חינם ומקנאת חינם. קנאתם ושנאתם של אחי יוסף אליו היו הגורם הראשון לגלות מצרים.

אנו מוצאים בפרשה : ” ויפול על צווארי בנימין אחיו ויבך ובנימין בכה על צוואריו “, ואומר רש”י על כך ש “יוסף בכה על שני מקדשות שעתידים להיות בחלקו של בנימין וסופן להיחרב, ובנימין בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו להיחרב”.

והדברים תמוהים. האם עתה בשעת שמחת ההתגלות של יוסף לאחיו, עת לבכות היא על חורבנות שעתידים להיות אחרי דורות מרובים? ומדוע בכה כל אחד על חורבנו של חברו דווקא? משיב על זה הגאון ר’ יחזקאל מקומזיר זצ”ל: כשנפגשו השבטים אחרי פירוד אנוס ומממושך של שנים רבות, חשו וחזו בבשרם שהפירוד בניהם היה עד כה תוצאה של שנאת חינם בין האחים. ברוח קדשם ראו כמה גדול  וחמור הוא עוון שנאת חינם שעלול הוא בכוחו להחריב את בית המקדש. על כן בכו באותה שעה על חורבנות העתידים.

ומה התיקון לעוון זה ? כיצד מכפרים עליו וכיצד מונעים אותו? –ע”י אהבת חינם. סימן ההיכר של זו הוא כשמיצר אחד בצרתו של השני כמו בצרה של עצמו, שצערו של הזולת יכאב לו יותר  מאשר צערו שלו. ומאידך לשמוח ברווחתו של האחר לא פחות מרווחתו שלו עצמו.

יוסף ובנימין בכו כל אחד על חורבנו וצרתו של השני, להראות וללמד לדורות ששנאת חינם היא הגורמת לבכיה, והתקנה לזה היא באהבת חינם שכל אחד יבכה על צרתו של חברו וע”י זה יזכה לשמוח בשמחתו של עצמו ובשמחתו של חברו.

כשם ששנאת חינם גורם לבכייה ולחורבן שע”י זה נחרב בית מקדשנו, כך אהבת חינם תגרום לגאולה ושמחת עולם ובנין בית המקדש מחדש במהרה בימינו אמן.

שבת שלום

20141006_202631 (2)

והפעם, על פרשת מקץ, כותב לנו אברהם שרפי – יליד ת”א, תושב גן יבנה מזה 15 שנים. נשוי לרונית, אב לארבעה ילדים – רותם, חן, ירדן ויובל, סבא גאה לשני נכדים – רומי ויאיר.

בוגר ישיבה תיכונית, מנכ”ל ומייסד חברת הייטק, פעיל בקהילות ביישוב גן יבנה ומתנדב בפעילויות של זיקה.

מהי זיקה בשבילי?
זיקה, כשמה כן היא – זהות יהודית קהילתית שכל מטרתה היא להכיר את האחר, לקרב בין עולמות ולהבין שלמרות הדעות השונות אפשר לכבד האחד את השני.
במפגשי ופעילויות זיקה קשת של זרמים ודעות, ובכל מפגש/פעילות אתה מגלה שעל אף הדרכים השונות יש אפשרות לחיות יחד, בדו-קיום וכבוד הדדי ואת זה עושה זיקה.

פרשת מקץ – על כפויי הטובה ועל הכרת הטוב

אחד המחזות הפחות ידועים של ויליאם שייקספיר הוא הטרגדיה על ‘טימון איש אתונה’. זהו סיפורו של אדם עשיר ונדיב, שנהנה לארח את ידידיו בביתו ולחלק להם מתנות. לימים הוא ירד מנכסיו. אולם כשפנה לידידיו וביקש את עזרתם הם סירבו מנימוקים שונים. טימון ברח מאתונה, עירום וחסר כל, תוך שהוא שונא את חבריו כפויי הטובה ואת העיר שנהנתה ממנו כשהיה עשיר ונדיב, וזנחה אותו לגורלו, כשהתרושש…

ונעבור לפרשתנו, כפי שפרעה חלם, לאחר שבע שנות השפע, הגיעו שבע שנות הרעב. הרעב מכה בכל האזור ויעקב אבינו נאלץ לשלוח את בניו לחפש אוכל במצרים. אותה מצרים שאגרה מזון בשנות השובע בזכות עצתו והנהגתו (האלוקית) של יוסף והפכה להיות מקור המזון היחיד באזור.

יוסף מזהה את אחיו ומתחיל להתנהג איתם באופן מניפולטיבי – בתכסיסים ובתחכום.

באחד השלבים מטמין יוסף (בעזרת משרתו כמובן…) את גביע הכסף שלו בשקו של בנימין ושולח את הממונה על ביתו, ל”מרדף חם” אחרי אחיו. כאשר הגביע מתגלה, טוען הממונה: “לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה”  – כלומר – כפויי טובה אתם. יוסף אדוני – המשנה למלך, פתח את ביתו לפניכם ואירח אתכם ביד רחבה ואילו אתם משיבים לו רעה תחת טובה וגונבים את גביעו האישי?! “הֲרֵעֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם”.

כפיות הטובה – השבת רעה תחת טובה, היא מן הדברים העצובים והכואבים ביותר שיש. אולם, מתברר כי תכונה רעה זו הינה ותיקה וימיה כימי עולם: נביא 2 דוגמאות מתוך אינספור:

  • כאשר הקב”ה שואל את אדם הראשון האם אכל מעץ הדעת, הוא עונה: “הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל” (בראשית ג, יב). ריבונו של עולם, אתה אשם. אתה נתת לי את האשה הזאת שהחטיאה אותי…
  • כאשר יוסף נפטר, מחליט פרעה לשעבד עם ישראל… פרעה “שכח” את כל מעשיו וזכויותיו הרבות של יוסף, שבלעדיהם מצרים לא היתה שורדת ברעב ומשיב לעמו של יוסף, רעה תחת טובה.

מאידך, יש הזוכרים ושומרים טובה ומסרבים לפגוע במיטיביהם:

  • יוסף מסרב לחטוא עם אשת פוטיפר (ולו רק מן ההיבט שבין אדם לחברו…) ועונה ואומר לה: בעלך מינה אותי על כל ביתו “… וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים” (בראשית לט, ט).
  • במהלך מכות מצרים, היכה משה בעצמים שונים בדבר ה’ בעזרת מטהו וכך החלה המכה. אולם כאשר הדבר מגיע אל מי היאור בהם הסתתר משה בתיבה ואל אדמת מצרים שהסתירה בקרבה (בקבר) את הקלגס המצרי שמשה הרג, מכיר משה רבנו טובה אפילו לעצמים הדוממים (חסרי בחירה והחלטה), על שסייעו בידו ומשאיר את המלאכה לאהרון אחיו.

ומה דעת התורה על כפויי הטובה?

כפיות הטובה היא בניגוד לכל הגיון ויושר אנושי בסיסי. על כפוי הטובה, המשיב רעה תחת טובה אומר שלמה המלך: “מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה, (ייענש בכך ש) לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ” (משלי יז, יג).

מאידך, אנו מוצאים ביהדות את החובה להכיר טובה ולהגיד “תודה”… לדוגמה:

  • החקלאי צריך לעלות לפחות פעם בשנה עם ביכורי אדמתו לבית המקדש ואומר לריבונו של עולם, תודה על שזכה ליבול.
  • כאשר אדם זוכה לישועה, כגון: חולה מסוכן שהתרפא, שבוי ואסיר ששוחררו ועוברי דרכים מסוכנות (טיסה באויר, שייט בים, עוברי מדבריות ודרכים מסוכנות וכדומה), עליו לברך ולהודות לה’ שגמל לו כל טוב והצילו. בזמן שבית המקדש היה קיים, היה ניתן להביא קורבן תודה ובכך להודות על התשועה אישית.
    חובת הכרת הטוב היא גם הטעם והסיבה למצוות “כיבוד אב ואם”:

כי ראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלוהים ואנשים. ושיתן אל לבו כי אביו ואימו הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם. וגם יגעו בו יגיעות רבות בקטנותו (ספר החינוך, מצוה לג).

ובדיוק מסיבות אלה, אנו חייבים להכיר תודה גם לריבונו של עולם:

כי ה’ הוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאוויר העולם וסיפק צרכו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלימות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת. כי אילולי הנפש שחננו ה’, יהיה כסוס כפרד חסר דעת… (שם).

על כך אומר דוד המלך: “מָה אָשִׁיב לה’ כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי(תהלים קטז, יב). כיצד אוכל להודות ולהשיב תודה לקב”ה, על כל החסד והטוב שגמל לי והציל אותי.

עד כמה גדולה וחשובה היא מידת הכרת הטוב, נלמד מן הסיפור הבא.

מעשה באחד מחשובי רבני ירושלים, שהיה נוהג להשקות במו ידיו את השיחים בחצר ביתו, למרות גילו המבוגר. כשתלמידיו ושכניו תמהו על כך והזכירו לו שבשביל זה יש גנן, ענה הרב גוסטמן – ראש ישיבת “נצח ישראל” ואמר להם: כשהייתי רב ודיין בווילנה (ליטא), באו הנאצים ימ”ש לחפש אותי. הצלחתי לברוח דרך החלון והתחבאתי בין השיחים. ומאז, אני חייב הכרת טובה ותודה לשיחים שהסתירו אותי…

וגם חג החנוכה החל בימים אלה, הוא מתן הודי’ה לה’ “על הנסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל המלחמות, שעשית לאבותינו בימים ההם (ויהי רצון שתעשה לנו כך, גם) בזמן הזה”… (מתוך תפילת “על הניסים”).

חז”ל קבעו את שמונת ימי חנוכה אלה כדי “להודות ולהלל לשמך הגדול”. הודי’ה על נס הניצחון במלחמה ועל התשועה: “רבים ביד מעטים”. הודי’ה על החזרת עבודת הקודש בבית המקדש: “וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קודשך” (שם). והודיה על כך שעם ישראל היה שוב חופשי “וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני” (רמב”ם הלכות מגילה וחנוכה, ג, א).

ברוח זו ובימי חג החנוכה, נאמר תודה, גם לאבותינו הרוחניים – לחשמונאים. שאלמלא מלחמתם ומסירות נפש, מי יודע אם הייתה לנו היום זהות יהודית ומדינה יהודית…

ואנו, הלוואי ונדע אנחנו להכיר טובה ותודה לאנשים שעזרו לנו ורצו בטובתנו…

שבת שלום!

אבי שרפי

‫#‏בזיקה לפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.

מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

והשבוע, על פרשת ‘וישב’, כותב לנו מיכאל דוד, תושב גן יבנה מזה 13 שנים. מנהל רכש ולוגיסטיקה במקצועו. מנחה ועורך אירועים וטקסים.  נשוי לעומר מתנדבת בזיקה ואב לשניר דביר ירין ובארי.

מה היא זיקה בשבילי?

כמי שגדל בבית יהודי דתי היה עצוב לי לראות בצבא חיילים יהודים שלא מכירים את המורשת היהודית והמנהגים הידועים ביהדות.

כמפקד הנחלתי את המורשת לחיילים שלא חוו יהדות בביתם – חגים , מסורת , מאכלים ועוד.

זיקה בעיניי יוצרת חיבור דווקא בין אותם אלו שלא גדלו וחונכו על המסורת היהודית וחושפת בפניהם את המורשת בדרך מודרנית ומקרבת.

זיקה בעיני יוצרת אחדות ומשלבת בין גווני החברה השונים יוצרת קהילה ערכית תרבותית כאשר המכנה המשותף של כולם הוא יהדות וישראליות.

 

השבת נקרא את פרשת וישב.

בפרשה מופיעים סיפורי החלומות: חלומותיו של יוסף המנבאים את עתידו לעמוד בראש המשפחה וחלומותיהם של שרי מצריים – שר המשקים ושר האופים.

ישנם סיפורי חלומות נוספים בפרשה הקודמת – סולם יעקב ובפרשה הבאה – חלומותיו של פרעה.

התורה מרמזת לנו כי לחלום יש תפקיד משמעותי בחיינו. גם בגמרא ( ברכות נ”ה , ע”ב ) נאמר “כל הלן שבעה ימים בלא חלום נקרא רע”.

יוסף אשר מקבל יחס מועדף ע”י אביו חולם מספר חלומות אשר בהם הוא מושל על אחיו. הוא מספר את זה לאחיו שלא כ”כ אוהבים לשמוע ובנוסף, הוא מוציא את דיבתם רעה אצל אביהם.

אך בסופו של דבר היכולת שלו לפתור חלומות – היא שהעלתה אותו לגדולה במצריים ואפשרה לו בהמשך לכלכל ולהנהיג את בני משפחתו כפי שצפה בחלומותיו בילדותו.

החלום מאפשר לנו להשתחרר מהמציאות היומיומית ולדמיין סדר יום אחר , אפשרויות חדשות להגשמה ופסגות נוספות שאפשר לכבוש.

כל שנדרש מאתנו לחקור , להעמיק ולבדוק – בהקיץ – איזו תועלת אנו יכולים להפיק מחלומותינו.

כאשר יוסף בא לבדוק לשלום אחיו אשר רועים בשדה הוא טועה בדרך “וימצאו איש והינה טועה בשדה וישאלהו האיש מה תבקש”

כאשר אדם טועה בדרך , עליו לזכור לשאול את עצמו מה הוא מבקש , מהי בעצם המטרה שבעבורה הוא יוצא למשימה מלכתחילה.

פעמים רבות אנו מציבים לעצמנו מטרה , ולאחר מכן – תוך כדי ביצוע המשימות לצורך הגשמתה – אנו מוצאים את עצמנו מתפזרים נוכח ריבוי תחומים ונושאים הקשורים יותר וקשורים פחות.

עצירה לצורך התבוננות ב”מה אתה מבקש” , לנסות להיזכר בכוונה הראשונית עשויה לסייע בהתמקדות ובהשגת המטרות.

המשך הסיפור ידוע כאשר יוסף מגיע אל אחיו הם מחליטים להרגו וסופו של דבר משליכים אותו לבור בשטח.

לאחר מכן כאשר עוברת שיירה של סוחרים בדרך הם מוכרים אותו אליהם ומשם הוא מתגלגל להיות עבד בבית פוטיפר במצרים.

אחיו מכתימים את בגדיו בדם חיה ומספרים ליעקב אביהם שהוא נטרף…..

שבת שלום

FB_IMG_1448552528337-2 (2)

‫#‏בזיקה לפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.

והשבוע, על פרשת ‘וישלח’, כותבת חוה הירש, מתנדבת בתכנית זיקה, תושבת גן יבנה מזה 22 שנים. מורה בדימוס , נשואה ליהודה ואמא ליוני גולן וגיל-עד. ומשפחה חמה לכלבות הרחוב מונה ושושנה.

מה זה זיקה בשבילי? האפשרות להיות חלק משבט כמו פעם. להיות חלק מקבוצת אנשים גדולה של אנשים השותפים לעיצוב חייהם כיהודים וישראלים. השבוע, החלטנו בזיקה, להקדיש את השבת למוטו : “הנה מה טוב ומה נעים שבט/ת אחים גם יחד”.

פרשת השבוע מזמנת לנו את הפיוס ההיסטורי, בין שני האחים יעקוב ועשו, שכל אחד מהם

הפך לגוי גדול. נושאת אני תפילה, שהמוטו הזה יהיה נר לרגליהם של המנהיגים ותשקוט הארץ ויהיה “נעים שבת אחים”.

פרשת השבוע, פרשת “וישלח”.

“וישלח יעקוב מלאכים  לפניו אל עשיו…”

בפרשה זו , יעקוב מקבל שם חדש ישראל.

מאדם פרטי הוא הופך לאבי האומה של עם ישראל.

מרגע הולדתו , יעקוב נאבק. הוא נולד כשהוא אוחז בעקב אחיו התאום עשו, בניסיון לצאת ראשון ולהיות הבכור.

המאבק על הבכורה ממשיך, ובסופו יעקוב גוזל במרמה  את הבכורה.

במהלך הפרשה אנחנו ממשיכים להתוודע אל יעקוב, ונוכחים כי דווקא חייו, שהיו מלאי תלאות,  קשיים ומאבקים, הם המכשירים אותו להיות מנהיג.

אדם שמודע למעשיו, מוכן לשלם את המחיר על הטעויות

שעשה, וברגעים הקשים ביותר, הוא מוכן להקריב את חיו למען ביטחון משפחתו.

יעקוב מנסה לכפר על “מעשיו העקובים” עם עשו אחיו, מנסה להתפייס עמו תוך סיכון חייו וחיי בני ביתו.

ובאופן שנגע ללבי , הוא פונה לאל בתחינה :

“ובמקלי עברתי את הירדן, עתה הייתי לשני מחנות ,הצילני נא הצילני נא.”

בסופו של דבר מתפייסים האחים,

ויעקוב מתחיל בדרך חדשה ישרה

כישראל – ישר – אל.

קראתי את הפרשה מספר פעמים, ובכל קריאה התחזקה בי החמלה וההערכה לדמותו של יעקוב.

במהלך הפרשה הוא חושש שעשו אחיו יתקוף אותו ואת בני משפחתו. רחל אהובת ליבו הולכת לעולמה בלידת בנו , יצחק אביו נאסף גם הוא אל אבותיו, דינה ביתו נאנסת באכזריות, בניו פועלים על דעת עצמם מול חמור החווי, ומסכנים את שלום כל המשפחה, וראובן בכורו שוכב עם בילהה פילגשו.

בתוך כל הסאגה המשפחתית רוויות היצרים, יעקוב נאבק באומץ עם שליח אלוהים . “כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל”

השינוי שעבר יעקוב מדרך פתלתלה לדרך ישרה, היכולת להצטער ולהתפייס, הסיטואציות האנושיות בהן הוא מתנסה, הם אלו שהכשירו אותו להיות אבי האומה, שעל שמו אנו נקראים עם ישראל.

ואני גאה להיות נצר לישראל.

שבת שלום ומבורכת.

IMG-20151125-WA0094 (1) (2)

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.

לקריאת כל הפרשות שפורסמו עד כה לחצו http://bit.ly/1j4HcNb

והשבוע, על פרשת ‘ויצא’, כותב איתי בן חיים, חבר בצוות מתנדבי זיקה, נשוי לג’אקי, אב גאה לשלושה ילדים מקסימים – יסמין עדן ואורן. תושב גן יבנה משנת 1996, מנכ”ל מרכז שרות לרכב “דלתא ראשון”, יו”ר ענף הצבע באיגוד המוסכים, דירקטור במכללה הארצית ללימוד מקצועות הרכב.

מהי זיקה בשבילי? חלק מהגרעין המייסד של זיקה אני מרגיש שהצלחנו להפוך חלום למציאות, חלום על מקום בו התושבים מרגישים כי הם חלק מקהילה גדולה שחיה על בסיס הערכים החשובים ביותר בעיני, אהבת אדם, אכפתיות והתחשבות ,נתינה ללא תנאי, אהבת הארץ וחיבור לתרבות היהודית.

פרשת השבוע היא פרשת “ויצא” בה אנו נחשפים לסיפור אהבה בין יעקב לרחל אשר רצוף בקשיים, יצרים אפלים תככים תחבולות ושקרים שבצדם סיפור מדהים על אחד האתגרים הגדולים ביותר הניצבים בפני אדם מאז ועד היום והיא היכולת “לזוז הצידה”, לפנות מקום למישהו אחר. פינוי המקום הוא לא פיסי (קל יחסית) אלא חברתי מעמדי, כי מי שמרגיש שאין לו מקום, מרגיש שאין טעם ומשמעות לחייו וקיומו. רחל אמנו בשל תחמנות אביה לבן הסכימה לתת מקום לאחותה הבכורה בביתה ובכך ויתרה למעשה על מקומה הבלעדי כאשת יעקב, כל זאת בכדי למנוע בושה מאחותה לאה. בהתחלה הייתה רחל האשה האהובה והמועדפת על יעקב, “ויאהב גם את רחל מלאה”. אז יולדת לאה בן ראשון ליעקב ונושאת תפילה “כי עתה יאהבני אישי”, לאחר לידת הבן השני חל שינוי נוסף ביחסו של יעקב לרחל, ובלידת הילד השלישי כבר מרגישה לאה כי “עתה ילווה אישי אלי”, לאחר לידת הילד הרביעי כבר מודה לאה לאלוהים על שזכתה סוף סוף להיות רעיה אהובה ליעקב. במקביל רואה רחל בזמן הזה איך היא הולכת ומאבדת את המקום המרכזי שלה באוהל יעקב גם כאם וגם כרעיה.”ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב, ותקנא באחותה, ותאמר, הבה לי בנים ואם אין-מתה אנוכי”, תחושה קשה ביותר שאין עוד טעם להמשך חייה, כי היא לא מצליחה למלא את תפקידה בעולם. יעקב לא מוותר לרחל וכועס עליה “התחת אלוהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן” רחל מבינה את המסר ועושה מעשה נוסף, לאחר שנתנה מקום לאחותה היא נותנת מקום לשפחתה, ואף מעלה אותה למעמד של אישה ליעקב. רק לאחר כל הוויתורים הפשרות והיכולת הקשה לתפיסה של “לזוז הצידה”, רק אז “וישמע אליה אלוהים ויפתח את רחמה” זוכה רחל ללדת את בנה יוסף.

איש לא אמור להיות כמו רחל אמנו. אבל כולנו צריכים לנסות וללמוד ממנה את היכולת לזוז הצידה מתוך בחירה והבנה שלפעמים זאת הדרך היחידה (על אף הקושי הרב) למען מימוש מטרה גדולה וארוכת  טווח.

מאחל לכולנו שנצליח לראות את הדרך לעבר מימוש החזון, תוך שיתוף פעולה ואיחוד כוחות למען המטרות המשותפות. ואם צריך לפעמים למחול על כבודנו, לזוז קצת הצידה ולתת למי שיכול להמשיך ולסחוף לעבר מימוש החלום.

שבת שלום

20151118_195853 (2)

‫#‏בזיקהלפרשה‬ – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.

מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!
והשבוע על פרשת ‘תולדות’, כותב נפתלי זילברברג, תושב גן יבנה מאז שנת 1973, נשוי ואב לשלושה, סב גאה לארבעה נכדים, רואה חשבון במקצועו.
מהי זיקה בשבילי? כאשר גדלתי, כילד בתל אביב, יחסם של המובילים החברתיים ליהדות היה שלילי למדי. מזה כ-40 שנה שאני משוחח עם אנשים על יהדות כתרבותנו הלאומית משמעות הדבר היא פשוטה: עם ישראל שרד נגד כל הסיכויים בגלל נאמנות בניו לתרבותם – גם במחיר חייהם. האימפריה הבבלית נעלמה בגלל התבוללות ולא בגלל חיסול פיסי.על כן, כל יוזמה שנועדה לחבר יהודים לתרבותם הלאומית היא מבורכת וחשובה.
פרשת ‘תולדות’ – אבות האומה כאחד האדם.
חלק ניכר מאד של פרשת תולדות עוסק בתחרות שבין שני התאומים: עשו ויצחק. החל בענין של מכירת הבכורה ליעקב וגמור בבריחת יעקב אל לבן בעקבות קבלת ברכת האב במרמה, שבה לקחה חלק נכבד גם רבקה, האם.
בספר בראשית אנו מוצאים ספורים על עימותים ישירים ועקיפים בתוך משפחת האבות לדורותיה.
החל במורת רוחה של שרה מהגר ובנה ישמעאל וחששה מפני האפשרות שהאחרון יירש את אברהם ביחד עם יצחק. המשך בעימות הישיר שבין עשו ויעקב, ועבור לעימות הקשה שבין בני יעקב (יוסף ואחיו). בדרך אפשר להוסיף גם את העימות שבין יהודה ותמר הנאלצת לרמותו כדי להכנס להריון.
והנה, דווקא ממשפחה שכזו, מרובת העימותים, מתפתח עם ישראל הקטן אשר השפעתו על ערכי החברה והמוסר של האנושות גדולה בערך פי 200 מאחוז היהודים באוכלוסית העולם.
לכאורה היינו מצפים שאבותיו של עם שכזה יהיו דמויות מופת, חפים מכל פגם, אנשים “גדולים מן החיים”, או לפחות יוצגו ככאלה על ידי התורה.
אך זה לא קורה. התורה מציגה לנו את אבות האומה כאנשים מן השורה על יתרונותיהם ועל חסרונותיהם.
איה היא, אפוא, גדולתם? תשובה: גדולתם בחסרונותיהם.
הלקח הנלמד הוא שרעיונות גדולים וטובים יכולים לצמוח גם אצל אדם מן השורה. גדולת האבות היא בראשוניותם, בכך שהם אלה שהנחילו לעולם את רעיון האל האחד. אל הדורש מכל אחד מאתנו דרך התנהגות והתנהלות חברתית ואחראית. גדולתם זו בולטת יותר דוקא על רקע היותם “אנשים פשוטים” הנאלצים להתמודד עם בעיות קיומיות בנאליות ולא כל כך נעימות.
בעיות המשפחה על אבותינו מלמדות אותנו שרעיונות ודעות התורה אינם בשמים או מעבר לים אלא בהישג ידו ודעתו של כל אחד ואחת מאתנו.
ואוסיף מה ששמעתי מידידי מר עוזיאל מנצור.
לתורה יש ענין מובהק להציג את האבות כדמויות מופת. שהרי הם נושאי רעיון המונותיאיזם, שאותו היא מבקשת להפיץ. על כן היינו מצפים שהתורה תלך בדרכם של כותבי ההסטוריה של העולם העתיק ותימנע מלספר לנו על כל הבעיות המשפחתיות שנוצרו בבית אבותינו, שכן, על פניהם, ספורים אלה אינם מאירים את האבות באור כה חיובי.
אבל התורה שלנו היא תורה של אמת. כשם שהיא דורשת מאתנו להיות נאמנים לאמת כך היא מספרת לנו את האמת – גם אם היא לא כה מחמיאה ונעימה.
שבת שלום!

 

בס”ד

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

והשבוע, על פרשת חיי שרה, כותב לנו אביחי עוגן, יליד גן יבנה , נשוי לטלי, מחנכת ומורה לפסיכולוגיה ואב לשלושה. חבר מועצה מטעם הבית היהודי, בעל משרד עו”ד בישוב.

מהי זיקה בשבילי? זיקה היא תכנית חשובה לגן יבנה ולעם ישראל בכלל. החיבור לזהות היהודית שלנו הוא המניע את כל אורחות חיינו, מהתנהגות יומיומית ועד הדברים הגדולים בחיינו. כידוע הדבר הכי חשוב בחיי חברה הוא השלום, שלום בינינו ושלום בעולם. וזיקה מתחילה את השלום בינינו ואת החיבור למורשת ישראל.

פרשת חיי שרה – “ברית הארץ”:

“וישקול אברהם לעפרון את הכסף… ארבע מאות שקל כסף”

המדרש אומר שזהו אחד משלושה מקומות שאין אומות העולם יכולים להונות בהן את ישראל – לומר גזולים הם בידכם, ואלו הן: מערת המכפלה, בית המקדש וקבורתו של יוסף בשכם.

אברהם קנה את מערת המכפלה מעפרון, דוד קנה את הר הבית מארנן ויעקב קנה את חלקת השדה מידי שכם.

המציאות היום, לכאורה, טופחת על פנינו ומשימים את דברי המדרש כאילו היו לעג לרש חס וחלילה. שהרי בפועל שכנינו הערבים, נלחמים ואינם מוותרים על שלושת המקומות האלה.

יש לומר כי גם אברהם ניהל משא ומתן ארוך עם עפרון על קניית מערת המכפלה למרות שהובטחה לו בברית בין הבתרים. שכן הבטחה בלבד אינה מספיקה בכדי ליצור זיקה עמוקה בין העם לארץ. ארץ ישראל אינה נקנית בדרך אגב. את ארץ ישראל צריך העם לרצות ומידת הרצון של העם מתבטאת בקשיים אשר מערימים עלינו אויבנו.

אמנם קניית ארץ ישראל בדרכי מלחמה אינה אידיאל. האידיאל הוא לקנותה בדרכי שלום שכן השלום עומד בראש סולם הערכים היהודי. אך עם זאת אין להירתע ממלחמה אם יש צורך בכך.

חברון הדרומית הייתה בירת יהודה ששם הושבע דוד. שכם הצפונית הייתה בירת ישראל אשר סימלה את המלכות המפוצלת. ירושלים הינה המאחדת ומגשרת את כל חלקי העם. את החומר והרוח, את פלגי האומה השונים. אי אפשר לראות את ירושלים השלימה מבלי לראות את חברון ושכם כבנותיה.

במקום בו יעמוד המזבח יש להימנע מלהניף עליו ברזל ולשפוך בו דם.

ההתנגדות העזה בשלושת מקומות אלו, חברון, שכם וירושלים, באה כדי לחנך אותנו ולאלץ אותנו להראות כמה חשובים מקומות אלו לנו כסימן על בעלותנו על כל ארץ ישראל. ומבחננו הוא בסבלנות אין קץ, בעקשנות יתר ובחיבור בין כל חלקי העם על מנת שירושלים תהיה שלמה.

שבת שלום ומבורך

1262679_722107467806554_466839847_o (1) (2)

 

‫#‏בזיקהלפרשה – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.
מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!

והשבוע, על פרשת ‘וירא’, כותב ציון דדון, עובד צוות האחזקה במתנ”ס גן יבנה, נשוי + 5, מנהל וחזן בבית הכנסת לוגסי אוהל יעקב.

מהי זיקה בשבילי? זיקה בשבילי זה אהבת חינם. מתנדבי זיקה עושים למען הזולת, כמו אברהם אבינו.

הפרשה שלנו מתחילה במילים “וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ ה’ בְּאֵֽלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא ישֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם”. רש”י הקדוש אומר, בשם ר’ חמא בר חנינא, שהיה ביום השלישי למילתו. ידוע כי המילה נקראת אות, כיוון שה’ אמר – והיה לאות ברית ביני וביניכם. גם התפילין נקראו אות, שנאמר “והיה לאות על ידיך”. כאשר בני ישראל מקיימים אותות אלו, מתקיימת בהם הבטחת האל “וזכרתי את בריתי אברהם”. ראינו כי אברהם מקיים את מצוות הכנסת האורחים, שהיא ביטוי חשוב לפסוק “ואהבת לרעך כמוך”. ביום השלישי למילתו, כאשר הוא מתייסר מכאבים, הוא עוצר הכל ומתפנה לקבל את שלושת האורחים שמגיעים אליו.

אני חושב שהמסר החשוב שאנו מקבלים מפרשת ‘וירא’, הוא מסר של הכנסת אורחים ואהבת חינם. בתפקידי בבית הכנסת, אני מיישם אהבת חינם והכנסת אורחים הלכה למעשה. כאשר מגיעים אורחים לבית הכנסת, בשמחות משפחתיות ובאירועים שונים, אנו מקבלים אותם בסבר פנים יפות.

כאן בישוב שלנו אנחנו רואים גילויים רבים של אהבת חינם, כפי שציינתי בהתחלה, תושבים שמתנדבים ועושים למען הזולת. מי יתן ונזכה להמשיך ולהרבות באהבת חינם כמו אברהם אבינו.

שבת שלום!

12002180_123804124637147_8742164668291425058_n (2)

 בזיקהלפרשה‬ – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.מעוניינים לכתוב? שלחו לנו הודעה!והשבוע, פרשת לך לך – אורית ענבר, מנהלת שותפה בזיקה. אמו של דור, בת זוגו של עדי, בתה של שוש. המשפחה שלי ענפה – זו הגרעינית שלי והרלוונטית לגן יבנה…. בימים אלו מסיימת תפקיד ניהול במשותף של תכנית זיקה בחמשת השנים האחרונות. בתחומי הניהול הכספי והלוגיסטי, בתחום פיתוח ידע ארגוני, בניית תהליכי עבודה ועוד. מטפלת בשיטת איזון חיים (Life Alignment), מורה לציורי מנדלות ומנחת סדנאות ותיקה.
החיבור לפרשה השבוע מאוד אישי עבורי היות וזו העת ל”לך לך” הפרטי שלי….
מהי זיקה בשבילי? זיקה, בהיותה תכנית יישובית העוסקת בתחום התרבות היהודית והישראלית, ופועלת במרחב המשותף הפלורליסטי במטרה לחבר את כל הקצוות החברה הישראלית כאן בגן יבנה, שינתה את חיי בחיבור המחודש עם מקורותיי, בעשייה הקהילתית המשמעותית ובאנשים מדהימים שלמדתי להכיר והם חבריי הטובים היום בגן יבנה. למדתי שאני יכולה להעמיק ללמוד במקורות והם מרתקים, למדתי ליהנות ממעגל השנה היהודי, להיות מחוברת למקורות היהודיים שלי מבלי לשנות את אופן חיי והבחירות שלי, ושזה לגיטימי.הפרשה שלנו השבוע, פרשת “לך לך”, פותחת בפסוק “לך־לך מארצך ומולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.” (בראשית, פרק י”ב פסוק א’) .
כך פונה ה’ לאַבְרָם (בשלב ההוא עוד נקרא אברם ולא אברהם) שקם ועוזב את כל המוכר והבטוח ויוצא לעבר ארץ כנען. זהו ההיבט המרכזי בו אבחר להתמקד – למרות שאני מודה שהיה קשה לבחור, הפרשה מרתקת ומלאת נושאים מגוונים, ואני מזמינה את כולם למצוא עוד ולקרוא….”לך לך” – האם זה ציווי המגרש כמו אמר “לך מפה”… או שציווי שולח אותו לעבר היעוד שלו והארץ המובטחת? הציר בין תחושת הגירוש לבין תחושת השליחות הוא דיאלוג הקצוות המרתק אותי בפרשה זו.
האם אלוהים שם צו גירוש או קריאה?
בדברי הרבי מלובביץ’ מצאתי פירוש מעניין לשתי מילים קצרות ועוצמתיות אלו:
“לך אל עצמך, אל האני הנעלה והאמיתי שלך, זה שאינך יכול להגיע אליו בכוחות עצמך”. ציווי זה הופך את אברהם לאדם המסוגל להתקדם מעבר ליכולותיו הפרטיות. (מתוך “ליקוטי שיחות” בספר “לחיות את היום”).ואני מבינה מכך, שעל מנת להגיע אל הארץ המובטחת הנקראת “אני” , למהות הפנימית העמוקה, לקיום הנשגב הרוחני שלנו, עלינו לקיים “לך לך” בו נצא ממעגל בטוח, ממחוזות מוכרים ונלך לארץ חדשה המבטיחה לנו מימוש חדש.
אברם נותן אמונו בבורא עולם והולך בעקבות הקריאה, ייתכן והפנימית, ואולי הייתה חיצונית.
האמונה הפרטית שלי היא כי אלוהים מתגלה לנו כשאנו מקשיבים לו, באופן של קריאה פנימית, בהבנה מה הייעוד שלנו ובמה עלינו להתמקד, מה לבחור לעשות וכיצד להביא את הטוב לעולם. על מנת להגיע לשמיעת הקריאה עלינו להיפרד מעט מהנוחות החומרית בה אנו נוטים להתרכז יותר מדי בעולם המודרני, להיפרד מקניות, קניונים, פרסומות, קריוקי ועוד רעשים חזקים מבחוץ, להפנות את תשומת הלב שלנו פנימה ולאפשר שקט ואז נוכל לשמוע את הקריאה…תפיסת הזהות של אדם הקם והולך ועוזב את ארצו נמצאת במשבר. הוא כבר לא “בן אותה ארץ” למרות שהזהות שלו כתושב אור כשדים עוד חיה ובוערת בו, הוא בוחר לעזוב את כל הנוחות ותחושת הביטחון במוכר והוא עדיין לא תושב הארץ החדשה וחש זר ומנוכר… גם לעולים חדשים בארצנו המשבר הזה והם נותרים “עולים חדשים” גם אחרי עשרות שנים בארץ. לוקחים דורות לקליטה ותחושת ישראליות ללא משבר בזהות. בהמשך הפרשה אברם ושרי נאלצים לרדת למצרים ושם עוברים קשיים רבים, אולם בסופו של דבר חוזרים עשירים וחזקים לארץ כנען. על כך אומר הרבי מלובביץ כי זו עדות לכך שכל קושי הוא שלב נוסף בהתקדמות שלנו ללמידה וגדילה. זו ירידה לצורך עלייה.איני יכולה לקרוא את הפרשה מבלי לחשוב על סבי וסבתי שניתקו ממקום מוכר ובטוח ונאלצו לשרוד… לאחר השואה בחרו לעלות לארץ ישראל ולא לחזור לארצות המוצא או לנסוע ל”אמריקה” כמו רבים מבני משפחתי האחרים. הם בחרו ללכת בדרך הציונית בהתאם לצו הלב, הבחירה הלא פשוטה בכלל…. עלינו לזכור את הקושי בתהליכי הקליטה, את הצורך בזהות ובתחושת שייכות וכמה מאתגר לקום ולעזוב מקום מוכר על מנת ללכת בעקבות הלב.
אנשים אחרים הקרובים לליבי שיוצאים למסע, יותר דומה למסעו של אברהם אבינו משנדמה לנו – אחינו חברי העדה האתיופית.
אני מזמינה אתכם להקשיב לשיר המופלא של שלמה גרוניך בביצוע להקת שבא ושלמה גרוניך, המתאר עוד “לך לך” במסע לעבר הארץ המובטחת. בקישור הבא: https://www.youtube.com/watch?v=o0YlctV5aCsאני מקווה ומאחלת לכולנו כי נדע ללכת בעקבות צו לבנו והקריאות אותן נשמע, למימוש יעוד, לפגישה עם האני הגבוה שלנו ולהגשמת חזונות טוביםאורית (1) (2)

בזיקה לפרשה‬ – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. תושבי גן יבנה חולקים איתנו את פרשת השבוע מנקודת מבטם.

והשבוע – פרשת נח, מנקודת מבטה של רינה ניצן, מנהלת חטיבת הביניים אורט ע”ש נעמי שמר בגן-יבנה. חובבת פרשות שבוע ידועה. “בכל שבוע עם קריאת פרשת השבוע מהדהדת המציאות מבין שורותיה ותמיד ניתן למצוא את הקשרים וההקשרים למציאות חיינו אנו”.
מהי זיקה בשבילי? “זיקה מטמיעה ערכים יהודיים וישראליים בקהילת גן-יבנה ואנו, מנהלות בתי הספר ביישוב ומנהלת מחלקת גני הילדים, שותפות פעילות בהתוויית הפעילויות בבתי הספר ובגני הילדים תוך ראייה קהילתית, שיתופית, רב גילית, החובקת את מעגל החיים היהודי-ישראלי”.
הפרשה שלנו , פרשת “נח”, עוסקת בנח, בתיבה, במבול, בקשת בענן, במגדל בבל, בתולדות בני נח עד אברם אבינו ואשתו שרי ויש בה ח”י פרשיות.
לנוח נולדו שלושה בנים: שם, חם ויפת. הארץ מלאה חמס ואלוהים מצווה על נח לבנות תיבה כהכנה למבול שיגיע. לתיבה, אותה בונה נח, נכנסים הוא, בניו, אשתו, נשות בניו וזוגות מכל החי- זכר ונקבה.
נח היה בן שש מאות כשהמבול החל. התיבה שטה על המים מאה וחמישים יום כשהיקום על פני האדמה נמחה ורק אז שוככים המים. התיבה עצרה על הרי אררט ונח פותח את חלון התיבה לאחר ארבעים יום ומשלח את העורב, שלא מבצע את שליחותו כהלכה. אחר כך הוא משלח את היונה, שלא מצאה מנוח לכף רגלה, והיא שבה לתיבה. לאחר שבעה ימים נח שולח אותה שנית והיא שבה בערב עם עלה של זית בפיה. לאחר שבעה ימים נוספים נח שולח שוב את היונה, והפעם היונה לא שבה. אלוהים מצווה על נח לצאת מהתיבה ונח מעלה עולות לכבודו. אלוהים מברך אותו ואת בניו ומבטיח לא להביא שוב מבול על העולם ויוצר את הקשת כאות וסימן להבטחה זו.
נח נוטע כרם, שותה מיינו ומשתכר. חם בנו רואה את ערוותו, קורא לאחיו, שבאים ומכסים את אביהם מבלי להביט בו. נח מת בגיל תשע מאות חמישים.
הכתוב מפרט את כל שושלת בני חם ושם וכאן מתחיל סיפור מגדל בבל, שבסופו בלל אלוהים את שפת האנשים והפיצם על פני כל הארץ. פירוט השושלת ממשיך עד הולדת אברם, שנשא לאישה את שרי והולך עם תרח אביו ולוט אחיינו לחרן שבכנען.

על פי המדרש, כאשר נוח התחיל להכניס את כולם לתיבה, אלוהים אמר לו, שייכנסו לתיבה זוגות- זוגות, באו אריה ולביאה ונכנסו, באו חמור ואתון ונכנסו, השקר בא ורצה להיכנס לתיבה – אמר נח לשקר: “איפה בן הזוג שלך? לתיבה נכנסים רק זוגות ואתה לבד, אינך יכול להיכנס”. הלך השקר בצער גדול וידע שהוא ייכחד במבול. בדרך הוא פגש את הפחת וההפסד, אמר השקר לפחת: “בוא שנינו נהיה זוג וניכנס לתיבה וכך נשרוד שנינו ולא נכחד במבול הגדול”. אמר הפחת לשקר: “אינני מוכן להיכנס איתך, אלא אם כן תיתן לי איזו מתנה”. אומר רבי לוי במדרש, שההסכם ביניהם היה שכל מה שאדם ירוויח בשקר ייתן את זה לפחת- אדם יפסיד אותו בפחת. אומר המדרש, שמאז כל מי שמרוויח דבר בשקר, הוא מפסיד אותו. אין אף אדם שהרוויח דבר על-ידי השקר, לפעמים נראה לאדם שהוא הרוויח, אבל זה רק למראית עין. לבסוף השקר צריך לשלם על-פי ההסכם עם הפחת, ומה שהרוויח בשקר הוא מפסיד.

המשנה אומרת שלעתיד לבוא הקב”ה עתיד לרחק את הקרובים ולקרב את הרחוקים. אפשר לפרש זאת כך, אם ניקח את האותיות א-מ-ת, א’ בהתחלה של ה-א”ב, מ’ באמצע ות’ בסוף, אבל אותיות ש-ק-ר הן אחת ליד השנייה. אם כך, לעתיד לבוא – אלוהים יקרב את הרחוקים, את האמת יקרב, ייחד ויחזק , אבל את הקרובים, שהם הש-ק-ר, שהן אחת ליד השנייה, הקב”ה עתיד להרחיק אותם.
אנו חווים ימים סוערים מאימה ומדם ומתעדכנים תדיר במתרחש, בשלום הפצועים ובניסיונות להשבת הסדר על כנו. אנו עדים בשבוע מלא הדמים האחרון לגרסאות שונות של המציאות בידי המפגעים ובני משפחותיהם. כולנו תקווה, כי האמת תצא לאור גם בארצנו וגם בעולם כולו ונוכל להמשיך בשגרת חיינו תוך תקווה לחיים של שלום.
הקשת, הנזכרת בפרשתנו, מסמלת ברית כלל עולמית, של היקום כולו, של אלוהים עם נפש כל חי. היא סמל לתקווה אחרי המבול. אהוד מנור מתייחס בשירו לקשת וכותב מלים, המביעות את מה שאנו מייחלים לו:
“הלוואי ומענן תרד עלינו קשת ,הלוואי שלעולם הזה יש תקנה…
הלוואי ויום יצמח מתוך סופה גועשת, הלוואי ולא תאבד לעד המתנה…
הלוואי ולא יישא עוד גוי אל גוי חרב, הלוואי ולא ננטוש את דרך התקווה
הלוואי והאדם יהיה רחום עד ערב, הלוואי שיש סיכוי אחד לאהבה”.

שבת שלום ומבורך.

רינה תמונה

 

“בזיקה לפרשה” – תכנית זיקה – זהות יהודית ישראלית קהילתית בגן יבנה, מזמינה אתכם לעולם התורה הקסום. מדי שבוע, נעלה לדף הפייסבוק של “זיקה גן יבנה”, ולאתר האינטרנט שלנו, התייחסות אישית-גן יבנאית לפרשת השבוע.
בכל שבוע ישתפו אותנו אנשי גן יבנה בנקודת מבטם לפרשה השבועית.
השבוע, פותחת את התורה, פרשת ‘בראשית’, מנקודת מבטה של ירדנה אוקמן – סגנית ראש המועצה, מחזיקת תיק החינוך ויו”ר זיקה. תושבת גן יבנה מזה 20 שנה, אמא לנועם ונוי, בעלת העסק ‘קרמיקה שופ’ באשדוד.
מהי זיקה בשבילי? הגשמת חלומות עם זיקה לתרבות יהודית ישראלית.
פרשת השבוע, פרשת בראשית היא הפרשה הראשונה בספר בראשית ובתורה כולה. פרשה זו עוסקת בבריאת העולם וביצירה חדשה. “בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ”.ראש השנה, אותו חגגנו לא מזמן, מסמל התחלות חדשות. בדיוק כמו שסיפור בראשית הוא סיפור של התחלה חדשה. בהתחלות חדשות יש המון אתגר, וכן יש התרגשות של משהו חדש שעומד לקרות.
כאשר אנו לא מנצלים את ההזדמנות הניתנת לנו ליצור דברים חדשים, לקדם הזדמנויות חדשות, אנחנו עומדים במקום ולא פותחים עצמנו אל העולם, אל דברים שניתן לקדם, לחוות וליצור.
התחלות חדשות מרגשות אותי. התחלות חדשות גורמות לי כל הזמן ליצור, ולא לעמוד במקום. אני לא פוחדת מהתחלות חדשות אלא רואה בהם אתגר למשהו חדש וטוב יותר.
בזיקה, אנחנו מעודדים את האנשים לחלום וליצור דברים חדשים, וכשיש למישהו חלום אנחנו מתגייסים בשמחה לממש אותו, ואנחנו כל כך מאושרים כשהוא קורה! חלום אחד גדול שלי היה חג ישוב, החלום היה ליצור חג שהוא החג של גן יבנה. שיהיה חג אחד שכל הישוב חוגג יחד, שמבוסס על תרבות וערכים יהודיים. היום כשאני רואה את חג ישוב, אני מאושרת שבחרתי לחלום ולעזור ליצור משהו חדש. התחלות חדשות מאפשרות לנו לחלום, ולממש.
שבת שלום!
IMG-20151003-WA0001